הרב משבח את השגריר: "מזהים אותו ברחוב"

אחרי 30 שנות יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל ואזרבייג'ן, הודיעה הרפובליקה האירו-אסייתית כי החליטה לפתוח שגרירות בישראל. בימים האחרונים אישר נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, את החוק שעבר בפרלמנט לפיו ארצו תיפתח שגרירות בתל אביב.

למרות שכבר מ-1993 פועלת שגרירות ישראלית בבאקו בירת אזרבייג'ן, וחרף מספר הבטחות שנתנה במהלך השנים, בחרה אזרבייג'ן במשך כל השנים האלו שלא להקים שגרירות בישראל. זאת משתי סיבות משמעותיות עבורה: הימנעות ממתיחות גוברת עם איראן, וכן רצון ליישר קו עם המדינה האחות - טורקיה. החברות הקרובה עם טורקיה היא גם הסיבה שבגינה, במסגרת הצעת החוק שאושרה, גם נקבע שתיפתח נציגות אזרבייג'נית ברמאללה, שתהיה אמונה על היחסים עם הרשות הפלשתינית.

הצעד האזרבייג'ני הצפוי מתבצע בצל מתיחות גוברת בין באקו לבין איראן, על רקע המחאה הגוברת נגד משטר האייתוללות שבמרכזה עומד המיעוט הגדול ביותר באיראן - האזרבייג'נים. למעשה, מספר האזרבייג'נים באיראן, 15 מיליון, גדול ממספרם באזרבייג'ן עצמה.

ברמה הכלכלית, פתיחת השגרירות האזרבייג'נית בישראל תהווה זרז משמעותי במיוחד. אזרבייג'ן היא ספקית הנפט העיקרית של ישראל ותחום האנרגיה מהווה בסיס להתפתחות היחסים הכלכליים בין המדינות לאורך 30 השנים האחרונות. מנגד, ישראל היא אחת מספקיות הנשק הגדולות של אזרבייג'ן, ונשק זה תרם רבות לניצחונותיה במלחמה מול ארמניה במובלעת נגורנו-קראבך. ישראל גם סיפקה לאזרים את מערכת כיפת ברזל, שהגנה עליהם מפני הטילים בעת המלחמה.

הרפובליקה של אזרבייג'ן היא מדינה באירו-אסיה, בעבר הקווקז, הסמוכה לים הכספי. היא גובלת ברוסיה בצפון, בגאורגיה ובארמניה במערב, ובאיראן בדרום.

לאזרבייג'ן מורשת תרבותית עתיקה. בעוד שהחוקה האזרית לא מגדירה דת רשמית במדינה, רוב האוכלוסייה משויכת לזרם האסלאם השיעי. למרות זאת, הזהות המוסלמית של האזרחים נוטה להיות מבוססת יותר על אתניות ותרבות. אזרבייג'ן נחשבת לאחת המדינות המוסלמיות בעלות הסובלנות הדתית הגבוהה ביותר.

אזרבייג'ן נוסדה כמדינה ב-1918 ושנתיים לאחמ"כ הצטרפה לברית המועצות. עם התפרקות השלטון הסובייטי ב-1991 היא שבה והפכה לעצמאית. זמן קצר לאחר מכן, הכירה ישראל רשמית בעצמאות אזרבייג'ן. לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים נרקמו יחסים כלכליים ויחסים ביטחוניים שכללו הקמת בסיס של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים במדינה.

ישראל, שנחשבת מדינה נערצת בדעת הקהל האזרי, מייחסת חשיבות אסטרטגית לקשרים שלה עם אזרבייג'ן שסמוכה לאיראן. בטהרן לא אוהבים את היחסים בין ירושלים לבאקו ובעבר דווח ששירותי הביטחון האזרים סיכלו ניסיונות פיגוע ביעדים ישראליים במדינה.

על עומק היחסים בין ישראל לאזרבייג'ן יעיד הסיפור הבא: בשנת 2010, הוציא נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב צו האוסר על הוצאת אשרות ביקור אוטומטיות בשדות התעופה הבינלאומיים של המדינה. בעקבות הצו, זרים המבקשים לבקר באזרבייג'ן מחויבים להגיש בקונסוליה בקשה לוויזה. ישראל וטורקיה הן שתי המדינות היחידות שאזרחיהן לא הושפעו מן החוק החדש, והם מקבלים ויזה בעת הכניסה למדינה.

ככל שעבר הזמן הלכו היחסים החמים בין המדינות והפכו פומביים יותר ויותר. ב-2013 ערך שר החוץ של אזרבייג'ן ביקור היסטורי ראשון של שר חוץ אזרי בישראל. במהלך הביקור התמקדו השיחות בין ישראל לאזרבייג'ן בקידום היחסים הבילטראליים בתחומי המדיניות, הכלכלה, האנרגיה, הסחר והתרבות וכן בנושא תהליך השלום במזרח התיכון, וסביב שיתוף הפעולה בין המדינות בארגונים בינלאומיים. המשלחת ביקרה גם בחברות היי-טק ישראליות במטרה לבחון אפשרויות לשיתוף פעולה בתחום זה.

ההודעה על פתיחת השגרירות באה לאחר שנים ארוכות בהן ניהלה ישראל מגעים עם אזרבייג'ן כדי לשכנעה לעשות זאת. במסגרת זאת, נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס ביקר בבאקו בשנת 2009, מה שגרם לממשלת איראן להשיב משם את שגרירה. ב-2016 נסע ראש הממשלה בנימין נתניהו לסדרת ביקורים באזור הקווקז והגיע לאזרבייג'ן לביקור רשמי. 25 שנה קודם לכן, בכהונתו הראשונה בתפקיד ביקר שם נתניהו לראשונה בתוך סדרת ביקורים בכמה מדינות באזור, אך לא היה זה ביקור שתוכנן מראש.

באזרבייג'ן פועלת קהילה יהודית וותיקה. הרב זמיר איסייב, רב הקהילה הגיאורגית וראש הקהילה בבאקו, סיפר לאהרן פרקש בעיתון 'יתד נאמן' על התחושות בקרב יהודי אזרבייג'ן לאחר פרסום ההחלטה על פתיחת שגרירות בישראל.

"זו הייתה שמחה גדולה מאד עבורנו", אומר הרב איסייב, "חיכינו לזה הרבה שנים. מסיבות כאלה ואחרות במשך כל השנים הללו לא נפתחה שגרירות בישראל, אבל היחסים בין המדינות היו מצוינים. גם ההנהגה וגם העם האזרי מאד אוהבים ומעריצים את ישראל וגם עבורם זו הייתה בשורה מאד משמחת".

"יש מעלה גדולה בכך שגורם אזרבייג'ני רשמי יחיה בישראל ויבין מקרוב את מה שמתרחש שם. הוא יוכל להיפגש באופן יומיומי עם כל מיני גורמים בישראל כדי להבין את הצרכים ולפתח את היחסים עוד יותר. בנוסף, אין ספק שזה יתרום הרבה לתיירות כאן. לנו כקהילה יהודית באזרבייג'אן זה מאוד חשוב, אנחנו בטוחים א"כ שהשגרירות שתקום תוסיף הרבה ליחסים בין שני העמים. ואני מאוד מקווה שהשגרירות האזרבייג'נית בישראל תפעל באותו האופן שבה פועלת השגרירות הישראלית כאן".

על רקע ההתפתחויות המשמעותיות ביחסים בין המדינות, שגריר ישראל בבאקו, ג'ורג' דיק, הוכרז בשבועות האחרונים לאחד משני מצטייני משרד החוץ. דיק, ישראלי ערבי-נוצרי שהוא גם הראשון בישראל שמונה לתפקיד שגריר, התברר כמינוי מוצלח במיוחד. הוא פועל רבות בקרב העם האזרבייג'ני והוא התפרסם בעיקר בדאגתו לאזרחי המדינה בתקופות בהן שררו העימותים מול ארמניה על חבל נגורנו-קרבאך. בשיחה עם הרב איסייב מתברר שדיק הוא אחד האישים הפופולריים ביותר באזרבייג'ן כולה.

"השגריר ג'ורג' דיק הצליח להביא הישגים מדהימים בתפקידו כאן. הוא הפך את ישראל למותג נוצץ ברחוב האזרבייג'ני והפך כאן לגיבור לאומי, לא פחות. בעיצומן של מתקפות הטילים במלחמה מול ארמניה, הוא נסע לאזורים המופגזים, נפגש עם אזרחים, חיזק אותם והצטלם איתם. דאג לעזרה הומניטרית לפליטים, הביא רופאים עבור הפצועים. רק כדי לסבר את האוזן, אם תראו את התמונות של כל השגרירים שנמצאים פה באזרבייג'ן לאנשים ברחוב, הם לא יזהו אף אחד, חוץ מג'ורג' דיק שעמד לימין העם האזרבייג'ני ברגעים הכי קשים שלו".

הרב איסייב גם משתף באנקדוטה מעניינת. "באותו יום בו פורסם לראשונה שהפרלמנט החליט על פתיחת השגרירות, ביקרנו, כמה שעות לפני פרסום ההחלטה, עם קבוצת עיתונאים יהודים מקנדה אצל השגריר. בביקור הוא התייחס באריכות לכך שהגיע הזמן שתיפתח שגרירות אזרבייג'נית בישראל ושלדעתו זה קרוב מאד.

"חמש דקות לאחר שיצאנו משם הוא התקשר אליי ואמר לי, "אם אתה עדיין עם העיתונאים, ספר להם שהפרלמנט קיבל הרגע את ההחלטה לפתוח את השגרירות". הרב מספר כי "השגריר דיק גם מאד חם ביחסו לקהילה היהודית, הוא ואנשי צוותו המעולים תמיד עומדים לצד הקהילה, אוזנם תמיד כרויה לשמוע אותנו, לעזור ולתרום".

כמה יהודים ישנם בכל אזרבייג'ן? נשאל הרב.

"בכל המדינה ישנם להערכתנו כעשרים אלף יהודים, כשרוב רובם מתגוררים בבאקו הבירה. בחגים מתכנסים כל העדות בעיר להתפלל יחדיו, ובשאר ימות השנה מתפללים בכמה וכמה בתי כנסיות. יש אצלנו ב"ה בית כנסת שוקק חיים ובו פועלים מניינים בכל התפילות. לצד ביהכ"נ פועל גם כולל ערב".

הרב משמש גם כמנהל ביה"ס היהודי בבאקו שהולך ומתרחב. "בביה"ס, שלצדו גם גן ילדים, לומדים מעל מאה ילדים כ"י. יש כאן גם תופעה של ישראלים שחוזרים מהארץ לבוא ולהתגורר באזרבייג'ן – עשרים אחוז מהתלמידים שלנו הם בעלי דרכון ישראלי. העם האזרי מאד מעריך ומכבד את היהודים ואת ישראל ויש ביננו יחסי שכנות מעולים".

מאידך, אנחנו יודעים שכשיש יחסים טובים עם השכנים הגויים, יש לכך גם השלכות מדאיגות של התבוללות. איך אתם מתמודדים עם העניין הזה?

"למעשה זו אחת הסיבות שבשלהן אנחנו כאן. ראשית, חשוב לומר שבקהילה שלנו עצמה אין את הדברים הללו - אני יכול לומר שבמשך כל שבע עשרה השנים שאני עובד בבית הספר, הבוגרים שלנו כולם התחתנו רק עם יהודים - אבל בקרב יהודי אזרבייג'ן זה אכן קיים למרבה הצער, למרות שזה שכיח הרב פחות מאשר ברוסיה למשל, כי אצל היהודים הקווקזים יש מסורת מדורי דורות להתחתן דווקא עם בני העדה".

"באופן כללי אזרבייג'ן תמיד הייתה סובלנית יותר כלפי היהודים ושמירת היהדות ולכן, בניגוד למרבית מדינות ברית המועצות, היהדות כאן לא נשכחה לחלוטין אפילו בימים הכי קשים של השלטון הקומוניסטי. כך למשל, בעוד ברוסיה היה מאד מסוכן לעשות ברית מילה לילד כי השכנים היו עלולים להלשין והיו מקרים שהשלטונות היו אפילו לוקחים את הילד מהוריו בגין כך, באזרבייג'ן לא היה דבר כזה. קודם כל כי זו מדינה מוסלמית וכמעט כל האוכלוסייה מלים את ילדיהם".

"עוד בזמן הצאר, בזמנים הכי קשים כשהיו פוגרומים בקישינב, לא הייתה פה אנטישמיות. זו גם הסיבה שאנשי הקהילה האשכנזית הגיעו לפה מכל רחבי האימפריה הרוסית, עוד לפני יותר ממאה שנה. גם כשאסור היה ליהודים לעבוד בעבודות שונות, העובדה שהיו כאן עמים רבים ושונים גרמה לכך שפחות ישימו לב ליהודים והם יכלו לעסוק כאן בכל עבודה".

"הסובלנות הזו לכל הדתות והעמים נשמרה לאורך כל השנים. אני יכול ללכת פה עם הכיפה, והכובע והחליפה בלי בעיה. למרות שזו מדינה שיעית. המדינה פה מאד מעודדת שמירה על זהות של כל עם ועם. בעניין הזה מעניין לציין, שביה"ס שלנו הוא מוסד ממלכתי הממומן ע"י המדינה ובאופן נדיר – כנראה שאזרבייג'ן היא המדינה היחידה בחו"ל שבה זה קורה - במערכת הלימודים הרשמית מטעם המדינה יש בביה"ס שיעורים בעברית, בהיסטוריה יהודית ובתרבות היהודית. הילדים מקבלים תעודת גמר רשמית מבית הספר עם הציונים במקצועות הללו".

"כך שהמדינה אמנם בכלל לא מעודדת התבוללות אלא להיפך, אבל זו מדינה חופשית, ולמרבה הצער – דווקא בשל היחסים הטובים עם האוכלוסייה המקומית כפי שאמרת - יש התבוללות. אנחנו, הרבנים המקומיים נלחמים בה בסיוע שני ארגונים חשובים, ראשית, יש את הארגון הליטאי-אמריקאי "הוועד להצלת נדחי ישראל" מייסודו של הרב מרדכי נוישטט הזכור לטוב, שאני משמש כיום כנציגו באזרבייג'ן. הארגון החל לפעול בגרוזיה ובאזרבייג'ן מיד אחרי התפרקות ברית המועצות ופועל מאז רבות למען היידישקייט בקרב יהודי המדינה. כך למשל, ביה"ס שלנו נפתח לפני 27 שנים בזכות הארגון ועד היום, למרות שמדובר כאמור במוסד ממלכתי הממומן ע"י המדינה, תמיד יש הוצאות נוספות ואלו ממומנות ע"י הוועד".

"הארגון השני הוא "סטמאגי", (בראשות הנגיד גרמן זכרייב). קרן הצדקה הבינלאומית של יהודי ההרים יוצאי הקווקז. הארגון שעוסק בהפצת יהדות בקרב היהודים הקווקזים, עוזר לנו ולכל הקהילות באזרבייג'ן בפעילויות רבות ומגוונות והם עושים עבודה נפלאה. אנחנו, הרבנים המקומיים, יחד עם הארגונים הללו פועלים גם נגד ההתבוללות בדרכים שונות".