עם כל הכבוד לשיכון, זה הנושא הקריטי לציבור החרדי // משה ויסברג

אם אתם אזרחים נורמליים, מן הסתם הרמתם גבה ותמיהה אחזה בכם: כיצד ייתכן שבתקופה בה מצוקת הדיור בישראל, ובפרט במגזר החרדי, גוברת, התחבורה הציבורית היא הנושא החושב ביותר?

אך אם תעצרו לרגע נוסף, תבחנו את עצמכם ותשאלו, מה מציק לאזרח הישראלי, האם זו סוגיית הגרעין האיראני? או שמא הטרור המשתולל ברחובות הערים? הרי אין ספק שאתם, וכל אדם שישאל על כך, ישיב בוודאות, כי הטרור היומיומי, המשתולל ומתעצם מיום ליום בארצנו הקטנה, ארץ שמלאה וגדושה בפוטנציאל מידי של פח"ע, מעיקה וטורדת את מנוחתם ואת שלוותם של אזרחי המדינה, עשרת מונים מפצצת גרעין ערטילאית שאולי ישיגו שלטון האייתוללות באיראן.

אך עדיין, אם תחשבו רגע נוסף, נוכח השאלה מהו האיום הקיומי המרחף על מדינת ישראל, האם זו סוגיית הגרעין? או שמא הטרור היומיומי? סביר להניח שלא הטרור העממי, הוא זה שייטול את הבכורה, כי אם דווקא תעשיית הגרעין האירני היא זו שתקטוף את המקום הראשון.

בלא להמעיט בחומרת איום הגרעין האירני, אך רק אם ניזכר בימי האינתיפאדות, בתקופות הפיגועים הקשים והאכזריים, יכול להיות שהתשובה לשאלת קיומה של מדינת ישראל הייתה משתנה. אך מה לעשות והורגלנו, התרגלנו לחיות עם זה, התייאשנו ואנו חיים עם זה, חיים במציאות שאיננו מרגישים עד כמה הפיגועים מסבכים לנו ת'חיים. מקשים עלינו וטורדים את מנוחתנו. ובפרט אם אנחנו תושבי הערים המועדות לפורענות. ובכל זאת אנחנו מעדיפים שראשי המדינה יפנו משאבים וכוחות אדירים בהתעסקות יומיומית אל מול סוגיית הגרעין האירנית, ורק כשיש פיגוע אז אנחנו פתאום מתעוררים, ומרגישים לפתע איך הקרקע נשמטת מתחת לרגלינו.

לפעמים נראה, שלא במתכוון ובלי מחשבה אנחנו מעדיפים להתעסק בדברים גדולים ומאיימים, שהפתרון עבורם מורכב וממושך, ועל הדרך מזניחים את הבעיות היומיומיות שמציקות ומחרידות כל אחד מאיתנו. לא ניתן להסביר אחרת את מה שמסתמן כחלוקת התיקים בתוך המפלגה החרדית האשכנזית, יהדות התורה והשבת, שמסתפקת במועט, בתיק אפרורי כמו השיכון, ולא מתמודדת עם הבעיה שעשרות ומאות אלפי חרדים מתמודדים עמה דבר יום ביומו, והיא התחבורה הציבורית. 

לכו ותשאלו כל אדם חרדי, זוג צעיר או בעל משפחה, בחורת סמינר או ילד בתלמוד תורה, מה משבש לו את שגרת היום-יום, מה מציק לו וטורד את שלוותו, ממה הוא בלחץ במהלך היום והיכן הוא נזקק יותר מכל לחסדי המערכת הממשלתית של מדינת ישראל? התשובה תהיה ברורה. לא מצוקת הדיור, אלא מצוקת התחבורה. היא תתפוס את המקום הראשון בפער ניכר על פני היתר.

נכון, אין ספק שמצוקת הדיור היא המצוקה הקיומית של הציבור החרדי, וסוגית התחבורה עד כמה שהיא עושקת את הדעת והכיס, עדיין אינה מהווה איום קיומי על המגזר החרדי. אך עדיין, עדיין מדובר בסוגיה שהיא מהכואבות במגזר החרדי ברמה היומיומית. אין יום, שלא לדבר על שבת וחג, בהם נתקעים מאות ולעיתים אלפים מבני המגזר החרדי, אנשים נשים וטף, אל מול מערכת תחבורתית כושלת ורצוצה, שלא מספקת ולא עונה על צרכי המגזר. זה כואב, לעיתים על גבול האכזרי והפוגעני, ועל בסיס יומיומי.

נכון, זו לא נשמע אתגר קיומי, אבל במחשבה שנייה, גם לתחבורה הציבורית יש תפקיד משמעותי מאוד בפתרון המצוקה הכה אקוטית לציבור החרדי, מצוקה שאתם הנציגים כה ששים להביא לפתרונה - מצוקת הדיור. שוו בנפשכם נבחרי הציבור, לו התחבורה הייתה באמת יעילה ומתפקדת, באופן רציף וישיר ובתדירות המתבקשת, משורה לא ארוכה של יישובים, בפריפריה הדרומית והצפונית לעבר הריכוזים החרדים המרכזיים כמו ירושלים, בני ברק, אשדוד, מודיעין עילית ואלעד, כמו גם תגבור אינטנסיבי בריכוזים החרדיים עצמם, הרי שכבר פחות היינו שומעים על הפחד לגור הרחק ממקום העבודה, הרחק מן ההורים וריכוזי הקהילות והחצרות, אין ספק שלפתע השיקול להתגורר במקומות מרוחקים היה נעשה קל פלאים.

ברור לכל מי שמכיר את המגזר החרדי ואופיו, יודע כי לו הייתה לו את האפשרות המהירה והנוחה לעשות את הדרך מאופקים ונתיבות בשעה אחת, או לחילופין מחריש ועפולה בזמן דומה, באמצעות תחבורה ציבורית מסודרת, הקהילות החרדיות במקומות אלו היו פורחות בהרבה, ויכולות אף להכפיל ולשלש את עצמן במהירות שיא.

לו הציבור החרדי היה מבין שמצוקת התחבורה נמצאת בראש מעייניהם של נבחרי הציבור, ברמה הכי עכשווית ומערכתית שיש, והם מלאי רצון למלא את צרכי המגזר - ולא רק לצעוק מעת לעת מדוכן המליאה, הרי שהדבר היה מביא לבשורה אדירה ומיידית במצוקת הדיור החרדי, הרבה יותר מסיפורי תוכניות על ערים ושכונות חדשות, התלויות ועומדות באינספור תהליכים ממושכים ומסורבלים, שמי יודע מתי ואם בכלל יבואו לכדי מימוש.