עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
בד"ה: רבי ציון מקרב הרחוקים הלך לעולמו
רבי ציון ציוני זצ"ל ממייסדי תנועת התשובה בעיר חולון שזכה לקרב את הרחוקים והקים כוללים וארגוני צדקה וחסד הלך לעולמו בגיל 68. אמש הוא הובא למנוחות בעיר
רבי ציון ציוני זצ"ל צילום: באדיבות המצלם
ברוך דיין האמת: אבל בעיר חולון עם הישמע הבשורה הקשה על הסתלקותו של אחד מדמויות ההוד המוכרות אשר פעל במשך שנים רבות להרמת קרנה של תורה, לקרב את הרחוקים ולהשיב רבים מעוון, כיתת את רגליו להרביץ תורה ברבים ברחבי העיר, וייסד כוללים וארגוני צדקה וחסד רבי ציון ציוני זצ"ל, אשר השיב את נשמתו לבוראו לאחר מחלה קצרה והוא בן ס"ח שנים בפטירתו.
המנוח ז"ל נולד באיראן לפני כשישים ושמונה שנה, בבית שהיה ספוג באמונה, אהבת תורה ויראת שמים והתבטלות בפני החכמים. בצעירותו, מסר את נפשו ללמוד תורה בבתי הכנסת מפי החכמים עד השעות הקטנות של הלילה, היות והשלטונות באיראן, כפו על התלמידים היהודים להגיע לבית הספר. מי שנמנע מלהגיע ולו ליום אחד מחמת כל סיבה שהיא, 'חטף' מכות נוראיות ושיטות עונשים אכזריים במיוחד. כך למשל, הורו לתלמיד לקמוץ את אצבעותיו ולהניח את הקרח עליהם, ואז הפליא את מכותיו בכדי להעצים את הכאב.
כל זאת, לא מנעו ממנו לברוח מבית הספר ולהסתופף בבית הכנסת להגות באמרי שפר וללמוד בתורת משה.
בגיל חמש עשרה עלה ארצה יחד עם הוריו והתיישב בעיר חולון. גם לאחר שחונן את אדמת הקודש, דבק בדרך התורה ובמסורת אבות, ולא התבייש בפני המלעיגים עליו בעבודת הבורא.
המנוח היה ירא ה' באמת. עבד את ה' בסילודין, בפשטות, באמונה תמימה זכה וברה על אף תפקידו הרמים בהרמת קרן התורה בעיר חולון.
מיד בעלותו ארצה, כיתת את רגליו במחנות עולים ובריכוזים של עולי איראן, ובמתק לשונו מוסר בפניהם שיעורים בשפה הפרסית, ועודדם בכל עת להחזיק במסורת אבות, ולשמור על גחלת היהדות גם לאחר שהגשימו את חזונם לעלות ולחנן את אדמת הקודש.
כל פועלו היה לקרב לבבות, ולהפיץ אור תורה וחסד. לפני למעלה משלושים שנה, כאשר מספר שומרי התורה והמצוות בעיר חולון היו מתי מעט, התרוצץ רבי ציון ממקום למקום להקהיל קהילות ברבים, כיתת את רגליו למסור שיעורים בבתי הכנסת בשכונות, וכל מחשבותיו היו קודש, למען הכלל, למען הציבור ולמען הבריות, והכל מתוך מידת ענווה כשהוא בורח מהכבוד. דעתו הייתה מעורבת עם הבריות, והיה מכלכל את צעדיו בכדי להשיב את ליבם לאביהם שבשמים. בכל מקום אשר היה בו, הותיר אחריו חותם ממנו למדו אחרים והלכו בדרכיו. הן במסירת שיעורי התורה, והן בשיחות החיזוק האישיות עם כל יהודי ויהודי.
הוא ניחן בכושר הסברה רהוט, ובטוב טעם ויישוב הדעת היה מתפנה לשבת עם יהודים מסורתיים, וחושף בפניהם צוהר מערכי היהדות בכל יום עד השעות הקטנות של הלילה, תוך שהוא מפציר בהם לקבל על עצמם עול תורה ומצוות. צהלתו הייתה תדיר על פניו, ובחביבות ודרך מפויסת, עודד בני תשחורת לטעום מטעמה של תורה ולראות כי טוב ה'.
כאשר הוקמה תנועת ש"ס בחולון, נשלח על ידי רבני העיר לכהן כחבר מועצת העיר מטעם ש"ס, וכעבור שנים אחדות, ביקש להמשיך בעשייה תורנית ברוכה, ובסיוע להקמת מוסדות תורניים.
המנוח היה ידוע בעיר חולון כאיש חינוך, תורה וחסד. דומיננטי ואצילי, מלא חיות, חריצות, חכמה ותבונה, וחדור מוטיבציה לחנך את ילדי ישראל ולהרביץ בהם תורה ודעת. בעבודת קודש זו, ראה שליחות של ממש, והוא חש בכל רגע כי הוא עסוק בהצלת נפשות, ומילא תפקיד זה בחדווה.
קירב את הילדים במאור פנים, לימד אותם את ערכי היהדות וההלכות הבסיסיות בקיום אורח חיים יהודי אמיתי, ואמר כי הצלת כל תלמיד, זה הצלת עולם ומלואו מפני שהוא מעודד אחריו את הוריו ואת כל בני ביתו לשוב לדרך אבותיהם.
מעבר לשעות הלימודים, היה יוצר קשר אישי עם התלמידים, התחבב עליהם כמעין 'תלמיד חבר', וידע כי בדרך זו יצליח לעלותם בדרך המלך על שביל הזהב ולהכניסם למבצרי היכלי תורה.
ברבות השנים, לימד בתלמוד תורה 'בית יוסף' ו'מפי עוללים', והרביץ תורה בתלמידים. שיעוריו היו נהירים לשומעי לקחו, והוא היה מעביר את נועם אמרותיו במתיקות ובערבות תוך שהוא מאהיב את התורה על צעירי הצאן, החדיר בהם אהבת תורה ויראת שמים טהורה, כך שאף מי שהתקשה בלימודיו, קיבל חשק רב והתלהבות עצומה להשתדל בכל כוחו להקשיב היטב ולהבין את החומר הנלמד מפני מסירות נפשו.
כשיהודים לא היה להם לעשות את ליל הסדר, הוא היה רוכש מכספו עד השנה האחרונה מאות מצות שמורות בכדי לזכות יהודים ב'כזית מצה', תפילין ומזוזות ללא תמורה, ארבעת המינים מהודרים, ושמן זית לנרות חנוכה, והכל בכדי לזכות את עמך בית ישראל. היה רץ אחר ילדים לשחד אותם במיני מתיקה רק בכדי להאיר להם את הדרך הנכונה. והכל בפשטות ובענווה גדולה.
כאשר חזה במו עיניו את חולון התורנית הוכלת ומתפתחת בחסדי שמים, וקהילות של אברכים ובני תורה, לצד כוללים ומרכים רוחניים שהוקמו בכל רחבי העיר, החליט להקים 'כולל חצות' בו לומדים אברכים בכל יום משעת חצות לילה עד אור הבוקר. וזאת בכדי שקול התורה לא ייפסק גם בשעת חשיכה.
הוא כיתת את רגליו בכדי להחזיק את הכולל, ובסיום השיעורים שהיה מוסר, היה מפליג בשבח אחזקת התורה ועמל התורה לאחר חצות הלילה שלדברי הזוהר הקדוש הוא בבחינת "ואת עלית על כולנה", ומפציר בפני המון העם להיות מתמכין דאורייתא בפרט שאין שום תמיכה משום גוף ממשלתי ראו ציבורי לכוללי חצות.
גם בערוב ימיו, ככלות כוחו כיתת את רגליו למסור שיעורים ולאסוף כסף עבור האברכים, וזאת מלבד קרנות צדקה וחסד שייסד לסיוע למשפחות אברכים וברוכות ילדים ברחבי העיר חולון, ובלילה שב לעמול בתורה במחיצת האברכים עד אור הבוקר.
אוזנו הייתה קשובה לכל יהודי, והשכיל אל דל במאור פנים לכל יהודי שנזקק לעזרה, וקדם מפעליו היה הפצת אור תורה וחסד.
בשנים האחרונות, נחלש מעט, אך כל זאת לא ממנו להמשיך בסדר יומו על התורה ועל העבודה. לפני כשבוע התגבר עליו חוליו, וביום שלישי לסד "למען יצווה את בניו ואת בני ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט", השיב את נשמתו הזכה לבוראו.
הוא הותיר אחריו את רעייתו מנב"ת ואת בנו הרב חנניה, מחשובי האברכים בעיר חולון.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
