ימיו הראשונים של בנימין נתניהו בפוליטיקה הישראלית

ב-1988 אמור היה בנימין נתניהו לסיים כהונה כשגריר ישראל באו"ם. הוא מילא את התפקיד בהצלחה, ויצר לו שם בארץ וברחבי העולם כנואם מוכשר במיוחד, שיודע למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר.

בין הישיגיו הבולטים ביותר היה חיוב האו"ם לחשוף את המסמכים שהעידו על עברו הנאצי של נשיא אוסטריה דאז, קורט ולדהיים. כעת, אחרי ארבע שנים היה צריך נתניהו להחליט מה יעשה עכשיו. אחת האפשרויות שעמדו לנגד עיניו, ושעניינה אותו במיוחד, הייתה כניסה לפוליטיקה הישראלית. במהלך כהונתו באו"ם הגיעו לבקרו עסקנים וחברי כנסת רבים מהליכוד, וחלקם הפצירו פעם להתמודד בתנועה לכנסת. הבחירות הקרובות אמורות היו להיערך באותה שנה, אחרי ארבע שנות ממשלת אחדות של שמעון פרס ויצחק שמיר.

בתקשורת הישראלית עסקו זה מכבר בשגריר הבולט שעשוי להפוך לכוכב בפוליטיקה הישראלית. תחת הכותרת "מחכים לביבי", נכתב במעריב ב-1987: "קרב הרגע, שבו הנער המעולה, עם כל האנגלית המבהיקה שבפיו, יכנס בשערי הפוליטיקה הישראלית... נסיכי "החרות" כבר החלו בספירה לאחור. בונים על התגבורת שלו במרוץ לכתר. הוא נהנה מהשאלות, אך באותו חיוך גברי מקסים אומר שהכל ספקולציות, שחיזורים פוליטיים לא תמיד אמינים".

נתניהו קיבל הצעות שונות, הן מהמגזר הפרטי והן מהציבורי. בין ההצעות שקיבל הייתה להתמודד לראשות הסוכנות היהודית. "תחשוב על זה. אתה יכול לתפוס את מקומו של הרצל כמנהיג העם היהודי", אמרו לו. נתניהו סירב להצעות השונות, ובספרו האוטוביוגרפי החדש "ביבי: סיפור חיי" נימק זאת בכך ש"גורל העם היהודי ייקבע במדינת ישראל, לא בתפוצות".

בליבו של נתניהו הצעיר גמלה החלטה: אחרי ארבע שנים מוצלחות באו"ם, לחזור ארצה ולהתמודד לרשימת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת. לפני שחזר ארצה, רצה נתניהו לבקר את הרבי מלובביץ', אותו פגש אחרי ארבע שנים לראשונה. "אני מתכוון לחזור לארץ בזמן הקרוב, להיאבק על העניינים שם ולנסות להשפיע", דיווח נתניהו לרבי.

הרבי הביע התנגדות לעזיבתו של נתניהו, ואמר: "אבל יש עוד הרבה מה להשפיע מכאן. מצוותו של היהודי - להשפיע על הגויים, וזה התפקיד שאותו צריך לעשות... אתה יכול להמשיך לשרת מעכשיו ועד ביאת משיח צדקנו". עם זאת, נתניהו עמד על שלו והסביר לרבי שהוא כבר הגיע להחלטה. ברגע זה אמר הרבי משפט שנתניהו ירבה לצטט במקומות שונים, ושלא ישכח כל חייו: "אני עדיין בתחילת הדרך שלי, וגם אתה. אתה תצטרך להיאבק עם 119 אנשים. בוודאי לא תתרשם מזה, כיוון שהקדוש ברוך הוא בצד הזה".

עם שובו ארצה קבע נתניהו ריאיון אצל יורם ארנן בתוכנית הטלוויזיה "מוקד". בתוכנית הודיע על מה שרבים כבר חזו: הצטרפותו לליכוד. ההופעה המרשימה שנתן נתניהו בתוכנית אותתה מיד שנכנס לפוליטיקה שחקן מוכשר וחזק. באותם ימים נחלק הליכוד למחנות: מחנה שמיר-ארנס; מחנה דוד לוי; מחנה אריאל שרון, ואחריהם דור הנסיכים שכלל את בני בגין, אהוד אולמרט, רוני מילוא, עוזי לנדאו ודן מרידור שניסו לרשת את יצחק שמיר בראשות הליכוד. כעת, למרוץ הצטרף מתמודד נוסף, שאיים על כל המתמודדים: בנימין נתניהו.

"בידיעות אחרונות פורסמה קריקטורה גדולה שכותרתה "כוכב נולד". הופיע בה קן ציפורים עם שלושה גוזלים קטנים, ואפרוח ענק שזה עתה בקע. שלושת הגוזלים הקטנים סימלו את שלושת נסיכי "הליכוד" — דן מרידור, אהוד אולמרט ורוני מילוא. שלושתם היו מקורבים לשמיר והתחרו ביניהם על הובלת "הליכוד" אחריו. השם "נתניהו" הודבק לאפרוח הענק", סיפר נתניהו בספרו.

נתניהו ויועצו אייל ארד הסתערו על הפריימריז. הם החלו לגייס תורמים גדולים מארה"ב למטה, ופעילים שיפיצו את בשורת המתמודד הצעיר ברחבי הארץ. הצוות הקרוב של נתניהו היה קטן, וכלל את ארד, המתנדבת יפה מוטיל, הנהג אלי ביטון והפעיל יעקב אקסט. כמו בהמשך הקריירה הפוליטית שלו, נתניהו קרע את השטח. הוא וצוותו השתתפו באינספור חוגי בית ואירועים של הליכוד, ובכל אחד מהם הותיר נתניהו את חותמו על הליכודניקים, בעזרת יכולותיו הרטוריות יוצאות הדופן.

נתניהו הביא עמו סגנון אמריקאי. במהלך שהותו בארה"ב למד כל מה שהיה צריך כדי להציג את עצמו בצורה המיטבית. "בעוד שאר המתמודדים מתרוצצים טרוטי עיניים בסנדלים ובלבוש מהוה, הוא החליף שלוש-ארבע חולצות ביום, הקפיד על ז'קט ועניבה, התגלח במכונת גילוח חשמלית תוך כדי הנסיעה. תמיד מגוהץ, תמיד מוקפד", סיפר עליו העיתונאי בן כספית.

הקמפיין שניהל נתניהו היה מתוחכם והסתמך על נתונים מפורטים בנוגע לחברי הליכוד הרלוונטיים. נתניהו קבע כינוס לתומכיו במאי 1988, בגן אורנים. אלפים הגיעו אליו, וכשצפו בנתניהו עולה לבמה לקראת נאומו החלו לקרוא בהתלהבות רבה: "בי-בי, בי-בי, בי-בי", שוב ושוב. קריאה זו תמשיך ללוות את נתניהו שנים רבות. האירוע של נתניהו נחל הצלחה רבה, והגיעו אליו הרבה יותר אנשים משהגיעו לאירועיהם של דוד לוי ומשה קצת שנערכו באותו הערב.

ב-19 במאי 1988 נערכו הבחירות לפאנל של הליכוד. באותם ימים התקיימו בליכוד שני סבבי הצבעה: לפאנל של המפלגה בו נבחרו לפי הסדר שלושים וחמישים מתמודדים, וסבב ההצבעה השני, לכנסת, שהתנהל בשיטת השביעיות: חברי הליכוד יבחרו מתוך 35 חברי הפאנל את החמישיות שלהם: שביעיה ראשונה, שנייה, שלישית, רביעית וחמישית.

נתניהו ציפה להיבחר לעשירייה הראשונה בפאנל, ולאחר מכן בשביעייה הראשונה לכנסת. בערב הבחירות לפאנל ציפתה לו הפתעה גדולה. "במקום הראשון בפאנל עם 1,408 קולות", הכריז יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד בחגיגיות, "בנימין נתניהו". נתניהו היה באופוריה. הוא לא חלם על המקום הראשון, וכעת נותר ללא מילים. בבחירות לשביעיות כבר נאלץ נתניהו להתמודד עם הנסיכים שקראו עליו תיגר וניסו להתנגח בו כמה שאפשר. נתניהו צריך היה להחליט להיכן הוא מתמודד, ולאחר שחשב על העניין החליט כי הוא ינסה להתמודד למקום החמישי בשביעייה הראשונה, שנראה לו ריאלי אם כי קשה להשגה. מולו התמודד על מקום זה דוד מגן, שנהנה מתמיכת רבים. עם זאת, נתניהו עשה זאת ב-6 ביולי 1988, ונבחר למקום החמישי ברשימת הליכוד לכנסת, בהפרש של שישה קולות בלבד.

בבחירות שנערכו ב-1 בנובמבר 1988, אותו תאריך של יום הבחירות הנוכחי, ניצח הליכוד בפער קטן. ממשלת אחדות הוקמה שוב, אך הפעם ללא רוטציה: יצחק שמיר היה לראש הממשלה, ושמעון פרס לשר האוצר. נתניהו הצעיר לא קיבל תפקיד שר, ורק אחרי שמשה ארנס שעבד בעבר איתו בשגרירות ישראל בארה"ב הפציר בשמיר למנותו לתפקיד כלשהו, מונה נתניהו לתפקיד סגנו של ארנס, סגן שר החוץ. ברגע זה החלה הקריירה הפוליטית של נתניהו, שנמשכת עד היום הזה.

כבר מהרגע הראשון הבינו רבים שנתניהו יכבוש את הפסגה ויגיע ללשכת ראש הממשלה. שמונה שנים לאחר הצטרפותו למערכת הפוליטית עשה זאת נתניהו, ונשאר בתפקיד זה במשך 15 שנים, לסירוגין. אותו דיפלומט צעיר שקיבל את ברכת הרבי מלובביץ' ב-1988, הפך לפוליטיקאי החשוב והמשפיע ביותר בישראל, ששמו מוזכר ברחבי העולם ללא הרף.