וידוי של יום כיפור: מה קורה בתוך עצמך? // טורה של אפרת ברזל

הנושא של בין אדם לחברו מעסיק אותי מאוד בחיים.

מצד שני אני גם מאוד אוהבת את היחסים בייני לעצמי.

אומרים לי לא טוב היות האדם לבדו, אומרים לי כמה שהפנים אל הפנים הם כמו המים, אומרים לי אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, אומרים לי ואהבת לרעך כמוך, ואני מאוד מושפעת מכל זה.

אני אדם מאוד מושפע. לכן כדאי שאני אגור בחברה טובה.

בכלל, לגבש אישיות זו כזו יניקה מהורים, מחברה, מאנשי חינוך, מכאב, משמחה, מלהיות צודקת, מלהיות טועה, גיבוש אישיות זו חתיכת משימה.

אני פוגשת כל כך הרבה בחורות, נערות, שמבקשות להירתם למשימה, מבקשות לגבש לעצמן אישיות בנויה היטב, אני מה זה גאה בהן, זה לא קל בדור שקערת המיקסר שלו עושה כל כך הרבה רעש.

וזה קונפליקט גדול. כי מצד אחד משכללים את המכוניות בכלל ואת מכשירי החשמל בפרט, והמנועים, גם של המיקסרים, אמורים להיות שקטים יותר. ובאמת פעולת המכשיר החיצונית אכן שקטה, המנועים משודרגים, אבל אינם מבטלים, כמה חבל, את הרעש הפנימי שהמכשיר יוצר בחויית המשתמש.

אחרי הכל וגם לפניו, ליום כיפור יש את החוקים שלו, הם אינם פותרים אותנו מפגיעות שפגענו באחרים.

מצוות בין אדם לחברו, כאמור, מעסיקות אותי מאוד, כאילו שעם המצוות בין אדם למקום אני כבר פיקס.

כדי לדייק במצוות האלה ביקשתי לעצמי בירור. בירורים רגשיים קרובים מאוד במהותם לוידוי.

צריך להיכנס בשבילם בדקות פנימה, בשקט, אל תוך עצמך, ולבחון מה קורה שם מתחת להתנהגות שלך. נראה לי, שהקרקע הבריאה לקיום מצוות בין אדם לחברו, יושבת קודם כל בסודות הכמוסים במערכת המצוות בין אדם למקום. אם אתה יוצא להיטיב לזולת, או חס וחלילה להציק לו, אתה יוצא ראשית כל מבסיס עצמך. וכאן צריך בירור.

זו עונת הבירור. גם תשובה וגם וידוי, גם סליחה, וגם תפילה, קשורים לכל המקומות הפנימיים האלה, קודם כל בתוך עצמנו. אי אפשר, כך כותבים לנו חז"ל, לאהוב את רעך בלי שתכיר את כמוך, אי אפשר לתת למישהו אחר אם לא נתת ראשית כל לכמוך הזה. כמוך הוא שחקן מרכזי במערכה.

כדי לאהוב אנשים כמוך אתה חייב לדעת, קודם כל, מה כמוך צריך כדי להרגיש אהוב. כדי לצאת מעצמך החוצה ולהיטיב, אתה חייב קודם כל גזע, באר, קרקע.

אם אתה יודע לענות על זה, אם אתה מכיר טוב את כמוך, אתה יכול להתקדם ולאהוב גם אחרים. משום מה, אצל הרבה נשים, אני פוגשת קושי דווקא בלאהוב את כמוך. וזאת באמת קריאה נרגשה לכל מי שאינה יודעת איך כמוך שלה נהיה שמח, או אהוב, או שכחה איך כמוך שלה רוקד, כדאי לה לפחות לברר, במיוחד בהתקרב יום ששופר הנפש חודר בו את השמיים, לברר את הנקודה הזו.

גם אם אין לה לאותה אחת תספוקת מספקת ממי שסביבה כדי לעמוד בתנאיו של הכמוך שלה, לפחות שתדע להגיד לעצמה איך. או מה. מה משמח לה את הכמוך המדהים שלה. מקווה שהידקתי את המחשבה של מה שרציתי להגיד כאן, עם המשפט האחרון הזה.

אותו דבר באל תעשה לחברך מה ששנוא עליך.

זה למטיבי לכת. כדי להגיע לדרגה הזאת אולי צריך הבן אדם לשאול מהסוף להתחלה: כדי לא לעשות לאחר מה שאתה שונא שעושים לך, תדע קודם כל מה אהוב עליך. תבדוק, זה יהיה מאוד דומה למה שביררת בשורות מעל במסגרת הפגישה עם כמוך. בהנחה שמדובר באדם יציב. שיודע מה אהוב עליו. שיעשה בדיוק ככה לחברו. זאת אומרת אם אומרים לי אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, אדרבא, תעשה לו מה שאהוב עליך.

רגע, התקדמות בעלילה:

אחרי שאתה יודע מידע על עצמך, תשאל קודם אם יש לאחר משהו אהוב עליו משלו, אולי זה משהו שונה משלך?, ואז תוכל  להתאים את הנתינה שלך אליו, אל מה שהאחר צריך להרגיש. לא תדע להרגיש את הצרכים שלו, אם לא תברר קודם את הצרכים שלך.

מקווה שהידקתי את המחשבה של מה שרציתי להגיד כאן, עם המשפט האחרון הזה.

רק עוד משהו קטן ואני הולכת להיפגש איתו, עם כמוך שלי. הולכת להכין אותו, לפי קומץ יכולותי, לוידוי של יום כיפור. הולכת לחשוב איך לספר לה' כמה דלה אנוכי.

חידוד אחרון ונפרדים.

ונפגשים, שה' יעזור לכולנו, אחרי החתימה.

אני לא מדברת על צרכים ואהבה לגלידות או ממתקים, כסף או מנעמים. טוב,גם.

 אני מדברת כמובן על צרכים רגשיים, בסיסיים, אנושיים, להם כולנו זקוקים.

מקווה שהידקתי את המחשבה של מה שרציתי להגיד כאן, עם המשפט הזה. האחרון.