ראש הישיבה נגד נתניהו: "עוכר ישראל, מגדולי מחטיאי הרבים"

הגאון רבי בונים שרייבר, ראש ישיבת 'נתיב הדעת' (קפלן) בירושלים ומגדולי ראשי הישיבות הליטאים של תנועת 'דגל התורה' תוקף בחריפות את ההתחברות של המפלגות החרדיות ל'גוש הימין' ואת העומד בראשו יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. 

ראש הישיבה נשא דברי מוסר והשקפה במסגרת שיחה בסעודה שלישית שנמסרה בישיבה ופורסמה ב'קובץ גיליונות', רבי בונים שרייבר התייחס לתופעה שפשתה באחרונה בחיבור החרדים לגוש הימין והזדהות עם נתניהו "הנרדף" כלשונו של הרב שרייבר. 

ראש הישיבה הסביר ואמר: "בשולי הענין יש בנותן טעם לציין מקרה רע שפשה בדור האחרון, לאחר שהתועים השתלטו בכח הזרוע על ארץ ישראל ובנו בתוכה מדינה, שישנה תופעה גם אצל היראים לדבר ה' כביכול יש איזה שהוא יחס בינינו לבינם. כמובן כל אחד מבין שאין חלקנו עמהם ומה לנו שם, אבל כאן המקום לשאול שאלה פשוטה: את מי אנחנו שונאים יותר, האם אותם או את הערבים צמאי הדם שקמים עלינו לכלותנו?".

"אם נשאל את הבריות, ואפילו את יושבי בית המדרש, לא צריך לחשוב הרבה בשביל לדעת את התשובה. אך בזה טמונה הבעיה: 'הא למדת שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו'. ואם את ההורגו נצטוינו להרחיק מאיתנו רק עוד דור שלישי, הרי לגבי מי שבא להחטיא אותנו - יש לנו שנאה איומה שלא נותנת לנו להדבק בו עד סוף כל הדורות. אם כן מה היחס בין השנאה שאנו שונאים את הישמעאלים לבין השנאה של מי שבא להחטיא אותנו ? מה מקום בכלל יש לדמות בין זה לזה?".

לדברי ראש הישיבה: "לפעמים כאשר הערבים צוררים אותנו לאבד נפשות מישראל, ובחסדי שמים הקב"ה מצילנו מידם, יש תחושה כאילו 'כוחותינו' פגעו ב'כוחותיהם'. אבל כיצד שייך להרגיש כלפי המחטיאים הרגשה של 'כוחותינו' ? איזו שייכות יש בינם לבינינו? כמובן שגם הערבים אינם כוחותינו, ואין בעיה לשנוא אותם, אבל הם לכל הפחות עוד מכונים בני דודים, בעוד שהאחים התועים לא שייכים אלינו כמלוא נימא ואנו מצווים לשנוא אותם שנאה תהומית שלא תפוג לעולם".

כאן התייחס ראש הישיבה לנעשה במערכות בחירות האחרונות שהחרדים הולכים רק עם נתניהו: "בפרט בשנים האחרונות, כאשר אנו מוכרחים לקיים את חובתנו ולצאת להצביע בבחירות פעם אחר פעם, פשתה איזו הרגשה של חיבור כביכול אנו קשורים לגוש מסויים, וניצחון הגוש הרי הוא נצחוננו, והעיתונים מפמפמים במשך שנים למי אנחנו שייכים - האם לצד זה או לצד אחר. יש גם תחושה של הזדהות עם הנרדף, ועם מי שהלך איתנו מימים ימימה".

"אבל צריכים לדעת את הידיעה הפשוטה, לא בתור קנאות וכדומה כלל וכלל אלא בתור מציאות אמיתית שאין ברורה הימנה", אמר רבי בונים שרייבר ותקף את נתניהו בחריפות: "כאשר מדובר באחד מגדולי מחטיאי הרבים, שבמשך שנים בעומדו בראשות המדינה היה עוכר ישראל, עקר את התורה והוכיח שאין לו חלק באלוקי ישראל, כראותינו בחינוך הילדים ושאר עניינים, צריכה להיות שנאה אדירה כלפיו שאינה ניתנת למדידה, וכיצד שייך להרגיש איזו שהיא הרגשה של חיבור מסויים כאילו יש משהו משותף בינו לבין שומרי התורה? השנאה כלפיו וכלפי הדומים לו צריכה להיות בלי יחס לשנאה שיש לנו כלפי זרע ישמעאל".

ראש הישיבה הסביר את ההקשר לערבים: "אין בכך שום חידוש אלא זהו מה שהתורה מצוה ואומרת, 'לא יבוא להם דור עשירי בקהל ה'', הרי המצרים עמדו עלינו במשך מאות שנים והתנהגו כלפינו באכזריות נוראה, טבחו ללא רחם ורצו להשמיד את ישראל, כמו שיודע כל דרדקי מהכתובים ומדברי חז"ל ולו מעט עד היכן הדברים מגיעים, ועם כל זה אין לנו מצוה לשנוא או תם עולמית אלא כבר דור שלישי יבוא להם בקהל ה', ואילו העמונים והמואבים שרצו להחטיא אותנו - אין בכלל מילים שיוכלו די באר לתאר את הריחוק בינינו לבינם, והתורה רק מזהירה שלעולם לא יבואו בקהל ה'. אמנם יכולים אנשים לבוא ולומר שגם אחינו התועים הם אחינו, וצריכים ללמד עליהם זכות בגדר תינוקות שנשבו, אולם אין כל זה ענין למה שהתורה עצמה מצוה אותנו לשנוא אותם שנאה שאין אחריה כלום. וכבר הפסוקים בתהלים מצווחים ואומרים 'הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי', ללמדך שהשנאה שצריכה להיות כלפי מי שבא להחטיא את ישראל היא 'תכלית שנאה', שנאה שלא שייכת מעליה שנאה גדולה יותר, הכל בגלל שהם באים להחטיא - והמחטיא חמור לאין שיעור ממי שבא להרוג".

את דבריו סיכם: "אותם חוטאים ומחטיאים שעומדים ומנהלים את המדינה, הם כאלו שאיבדו ומאבדים מדי שנה מליוני נשמות מישראל ועקרו אותם לנצח, השכיחו מהם את אותם יהודים ועשו את הדבר הגרוע ביותר עלי אדמות, ואין רשעותם מתקרבת למי שרק ניסה להרוג את הגוף ולאבדו מהעולם הזה. הם באו לכלל ישראל והחריבו אותו מתוכו, הוציאו מתוך הכלל אין ספור נשמות שיותר לא ישובו לעולם והורידו אותם לפי שאול, ומי יוכל להגדיר במילים את גודל החורבן שהמיטו עלינו ואת עוצמת השנאה שאנו אמורים להרגיש כלפיהם".

הגרי"ב שרייבר סיפר כי פעם הגיע אדם לאאמו"ר הגאון זצ"ל (רבי פנחס שרייבר זצ"ל גאב"ד אשדוד מ.ו), וסיפר לו שנכדיו של אחד מגדולי המשכילים (י. ג. שר"י) שבו בתשובה, וכיום הם משפחה שומרת תורה ומצוות שמתגוררת בבית שמש. אאמו"ר מיד הגיב: 'לא יתכן, זה לא יכול להיות'. אותו אדם הקשה, שהרי שנינו בגמרא בסנהדרין, שמבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק... השיב לו אאמו"ר: בני בניו של המן - כן, בני בניו של אותו רשע - לא.. . בין אם אכן זכו אותם נכדים לשוב לכור מחצבתם ובין אם לא, אותה תחושה טבעית של אאמו"ר לא נתנה לו להאמין שכזה אדם יזכה שצאצאיו ישמרו תורה ומצוות. זה היה בעיניו כדבר שלא יתכן לעולם. בשלמא בני בניו של המן, עוד יתכן, הרי הוא רק בא להשמיד את הגופים של כלל ישראל, אבל כזה אדם שהיה חוטא ומחטיא ואיבד את ישראל מאביהם שבשמים - איך אפשר במציאות שצאצאיו ישובו בתשובה?... הרי אין בריה שפלה ממנו עלי אדמות.

"אז גם כאשר אנו יושבים בעל כרחנו בסביבתם של אנשי המדינה ומצילים מיד הארי, לא שייך להרגיש איזה שהוא קשר כביכול יש חוט המקשר בינם לבינינו".