דרכי ציון אבלות: מרן חכם שלום כהן זצ"ל הובא למנוחות • מסכם

ירושלים הושחרה מאדם במסע הלווית מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל נשיא מועצת חכמי התורה שהסתלק לבית עולמו לפנות בוקר בגיל 91.

החל משעות הצהרים המוקדמות החלו המונים כואבים ודואבים להתאסף בסביבת ישיבת פורת יוסף בשכונת גאולה והרחובות סביב. מסע הלוויה המוני לא נראה מזה שנים רבות כשרחובות ירושלים היו אבלות והושחרו מהמון אדם שהתפרסו על פני רחובות שלימים, עמדו וביכו מרורות את הסתלקותו של המאור הגדול לממשלת התורה מנהיגם ואביהם של בני הישיבות והכוללים בני עדות המזרח. ההמונים התייפחו בבכי מר על עלותו בסערה השמימה של אחד מקברניטי הדור שנשא את משא העם על כתפו ועמד בחירוף נפש להגן על התורה והמסורה.

בראש מסע הלוויה צעדו גדולי ישראל, אדמו"רים ורבנים מכל גווני הקשת, ראש הישיבה הגרמ"צ ברגמן מזקני חברי מועצת גדולי התורה של 'דגל התורה' הגיע במיוחד מבני ברק להשתתף במסע הלוויה. ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין הורה לצאת ללוויה, כך גם האדמו"רים מגור ובעלזא הורו לצאת למסע הלוויה. 

מסע הלוויה נפתח בפרקי תהילים על ידי הגאון חכם יעקב חי עדס ולאחר מכן קבלת עול מלכות שמים על ידי הצדיק רבי יעקב עדס.

צילום: שלומי טריכטר

את משא ההספדים פתח ראש הישיבה הגאון חכם משה צדקה ראש ישיבת 'פורת יוסף', לאחר מכן ספד גיסו, הגאון רבי שלמה בן שמעון, הגאון רבי שמואל בצלאל ראש ישיבת 'פורת יוסף' שהכתיר את בנו הגאון רבי שמעון לממלא מקומו בהנהגת ישיבת 'פורת יוסף', הראשון לציון הגר"י יוסף, בנו, הגאון רבי אפרים כהן, הראשון לציון ורבה של ירושלים הגאון רבי שלמה משה עמאר, הגאון רבי ראובן אלבז ראש ישיבת אור החיים, גיסו, הגאון רבי מסעוד בן שמעון רבה הספרדי של בני ברק, זקן חברי מועצת חכמי התורה הגאון רבי שמעון בעדני, הגאון רבי יהודה כהן ראש ישיבת 'יקירי ירושלים', הגאון רבי בן ציון מוצפי, הגאון רבי דוד יוסף חבר מועצת חכמי התורה, הרב הראשי הגאון רבי דוד לאו, גיסו, הגאון רבי ניסים בן שמעון ראב"ד תל אביב, יו"ר ש"ס אריה דרעי, את ההספדים חתם בנו מקורבו הגאון רבי יעקב כהן ראש ישיבת 'נזר התלמוד'. 

הגאון רבי משה צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף אמר בהספדו: "אוי לנו כי בא השמש בתוך הצהריים. מה זה בא השמש? היה אור! אוי לנו כי בא השמש, הרב לא היה רק רב לעצמו אלא היה שמש שמאיר לעולם וגם ביומו האחרון זכה להאיר את כל העולם. אבל מה עלינו לעשות רבותי, תדעו לכם שהשמש למרות שהיא רחוקה היא מאירה גם לירח וגם לכול – אבל זה רק אם נעשה רצון בורא עולם.

"זוכר שהיה בא פעם הרב ועמד ודיבר בדבר הצלת בחורי ישראל, התחיל לבכות מה שאף אחד לא עשה. פונה לבחורים היקרים שהרב בכה אליהם והתמסר אליהם, כמה היה הרב מחמיר על המכשירים הטמאים שהיו הורסים את בחורי ישראל תסמכו על הרב שכל מי שישבור את המכשיר שלו – הרב יתפלל עליו בעולם הבא. היצר הרע הוא גדול, אבל כל מי שרוצה שהרב יברך ויזכה אותו, שיקבל על עצמו שישבור את המכשירים הטמאים".

צילום: יהוידע בן ציון

גיסו של ראש הישיבה זצ"ל, הגאון רבי שלמה בן שמעון, הספיד ואמר בדבריו: "שהקב"ה יזכה אותנו שנזכה כולנו להתפלל כמו שהרב זצ"ל היה מתפלל בימים הנוראים, ושמשיח יגיע במהרה בימינו אמן".

הגאון רבי שמואל בצלאל ראש ישיבת פורת יוסף אמר בהספדו: "ידידי הגדול, ידיד נפש כל כך הרבה שנים. מה לי לומר כמה מילים? ותשת חושך לילה, אומרים חז"ל שזה עולה על זה שעולם הזה דומה ללילה. הפירוש הוא שנולדים פה וזה דומה ללילה. אומר מסילת ישרים שיש כאלו שהמתוק הוא מר ויש כאלו שהמר הוא מתוק, בעולם הזה אפשר להיטבע, נטבעים אם לא נוהגים כראוי. ראש הישיבה הלך כל הזמן כנר לרגלי דבריך, על צעד ושעל הוא העביר את החושך. עם כל הכניעה והרגש הוא היה עניו אמיתי, עבד על האמת. אבל כשזה היה קשור לכבוד השם ויראת שמיים – הוא ניצב על ראש הצוק והיה בוער כתער, כך היה דרכו בדקדוק ההלכה. אף אחד לא ידע כמה היה מדקדק. אני רוצה להגיד משהו שלא יודעים איתו. ראש הישיבה היה לומד חובת הלבבות בדקדוק, ידע אותו בעל פה. הוא למד חובת הלבבות בעיון, הוא זיכך את הגוף שלו – כל דבר של פנימיות".

"החיצוניות שלו הייתה כולה פנימיות, כמה פעמים הוא אמר לי שהוא מרגיש זבל. אמרתי לו חכם שלום, איך אפשר לומר כזה דבר? הוא אמר לי 'אבל אני מרגיש!', הוא הנהיג את הדור שלנו ביראת שמיים אמיתית, ללא חטא, ללא גאוות כיסאות, היה בוכה על כולם בדמעות אמיתיות. לא יודע אם הבנים ידעו, אבל הרב אמר לי שלוש הנהגות ואני יאמר רק אחד: חכם שלום אמר לי שמעולם, כשהביאו לו איזה מרק או משקה, מעולם הוא לא אמר שזה מלוח או מתוק. אבל יותר מזה, מעולם הוא לא הוסיף מלח, לא לקח סוכר והוסיף, מעולם! אף פעם! זה עונק של בין אדם לחבירו".

הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף אמר בהספדו: "בספרי פרשת וילך נאמר, שכאשר משה רבינו נפטר היה יהושע הולך ובוכה ימים רבים. אמר לו הקב"ה, וכי לך לבדך מת, הלא גם לי מת, מיד ויקרא ה' צבאות לבכי ולמספד. יהושע היה הולך ובוכה ימים רבים, והקב"ה אומר לו שלא רק לך הוא מת, גם לי הוא מת.

בהספד של חכם שמת ישנם שני דברים, הספד על ההפסד שיש לדור בפטירת המנהיג והגדול, ודבר שני הפסד לשכינה, שבפטירת הצדיק נתמעט כבוד השכינה בעולם. חסר כבוד השכינה, אדם גדול הלך מן העולם. יהושע בכה על צערו שאין לו את מי לשאול, מי ידריך אותו בדעת תורה. ואזי הקב"ה אומר לו, יש גם צער השכינה. כי קשה סילוקן של צדיקים כחורבן בית המקדש.

גם היום אנחנו מצטערים על שני דברים אלה, על צער השכינה שחסר כבוד השכינה, חסר כבוד התורה בעולם, ומצטערים שהלך מאיתנו המנהיג הגדול, מנהיג שהיינו שומעים לדעת תורה שלו. אנחנו הפסדנו, וגם כבוד השכינה נתמעט בעולם.

מורי ורבותי, מורנו ורבינו חכם שלום הכהן זצוק"ל, היה מנהיג שאכפת לו מעם ישראל, לפני 12 שנה בערך, כאשר התעוררה פרשת גיורי צה"ל, היה זה הוא שהלך מגדול לגדול, לא הסכים לשתות ולאכול כל אותו יום, עד שהביא שלום בין המחנות, השכין שלום בין הספרדים לאשכנזים, אחר שהוציא גילוי דעת ברור, שאין גיור בלי קבלת מצוות. מהות הגיור זה קבלת מצוות.

גם באחרונה שהתחילו עם הגזירה של הכשרות, והכשילו את הרבים באכילה דבירם לא כשרים, וכן הכשילו את הרבים בגיורים לא נכונים על פי ההלכה, הכניסו גויים לכרם ישראל, והוא חיזק אותנו במאבק שלנו ברבנות הראשית בדברים אלה, היינו אצל בחול המועד סוכות, היה חלש מאד, אבל עם כל זה כארי יתנשא, ודיבר קשות על מי שנפגש עם אותם שגזרו גזירות בעניני הדת. כאב לו המכשולים האלו, ההיתרים האלו בעניני כשרות וגיור, נתן לנו את כל הגיבוי, דבר שביטא מנהיגות, מנהיג אמיתי, לא תגורו מפני איש. מורינו החדיר את ההשקפה הנכונה, ללמוד בישיבות הקדושות על טהרת הקודש, שמן זית זך רק תורה. היתה לו השקפה נכונה וטובה מאד. זכינו שהוא היה המנהיג שלנו.

מורינו זצ"ל עמד לימין מרן האבא בכל השנים, גם בתקופות הקשות לפני כשלושים שנה. למעשה הוא היה ראש וראשון דבר שבקדושה, והוא זה ששיכנע את מרן האבא זצ"ל, להקים את התנועה הקדושה, מרן חשש מכמה אינשי דלא מעלי, ומורינו חכם שלום בא לישיבה שלנו, חזון עובדיה בקטמון, וישב ושיכנע את מרן זצ"ל להקים את התנועה הקדושה, תנועה שהקימה תלמודי תורה ומוסדות פאר, והכל נזקף לזכותו.

מורינו היה חברותא של מרן זיע"א כאשר היה בגיל י"ב שנה, ומרן היה בחור אלטר בגיל 23 שנה, ישבו יחד בהפסקות צהרים ולמדו דף אחר דף במסכת שבת, עד שהגיעו לדף קכט, ולא סיימו את המסכת שאלתי פעם את חכם שלום למה הפסקתם בדף קכט. ואמר לי, כאן מרן הרב התחתן והפסקנו את החברותא. שימו לב מרן היה בגיל 23 חכם שלום בגיל 12.5 שנה, למדו יחד חבורתא. ומאז נקשרו בקשרי אהבה, כל חייהם היו באהבה גדולה, גם בתקופות הקשות שהיו לא נפרדה דרכם. כולם יווים למה אני מתכוין. וכך לכל אורך הדרך חכם שלום עמד לימינו של מרן זצ"ל. היתה להם אהבה גדולה ידידות אמיתית.

מרן אהב אותו כאיש אמת. לא בכדי מרן אמר עליו להזהר לשמוע לכל מה שהוא אומר, כי יש לו פה קדוש. דברים כאלה מרן לא אמר על אף אדם בעולם, רק עליו. כל ימיו היה שקוע בתורה, הולך בדרך ומהרהר בדברי תורה, לפני 55 יותר למדנו אצלו בכתה, שנה שלימה למדנו אצלו, היה קורא תוס' מהרש"א רקע"א, והבחורים היו מכינים את השיעור טוב טוב, שח"ו לא יתפוס אותנו בסברא לא נכונה. העמיד תלמידים הרבה, לאלפים ורבבות, במשך ששים שנה. אנחנו התלמידים בכתה אהבנו אותו, איזה מאור פנים היה לו, והיה מחייך אלינו, וחיוך שלו היה שווה את הכל.

בסיום אני רוצה לחזור על דברי הגאון הרב שמואל בצלאל, לפני כחודשיים הייתה אסיפה של עמותת פורת יוסף, בבית של חכם שלום זצ"ל, ואני כנשיא ישיבת פורת יוסף שמעתי מנו והבנתי את רצונו שבנו רבי שמעון יהיה מרביץ תורה בישיבת פורת יוסף, וימשיך את דרכו בהרבצת התורה בישיבה, שהוא מסר נפשו עליה במשך עשרות שנים.  יה"ר שהמנוח יעמוד בתפלה על כל עם ישראל, ועל המשפחה היקרה, בנים, בנות, חתנים, נכדים ונינים, שלא יוסיפו לדאבה עוד, ובלע המצות לנצח, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, אמן ואמן.

בנו הגאון רבי אפרים כהן מראשי ישיבת "יקירי ירושלים" ספד ואמר: "אבא, אבא, איך הלכת לנו? איך הלכת לנו?, הציבור כולו צועק. כמה שיעורי תורה מסרת, שנזכה לקבל משיח במהרה. שנזכור מה השם באמת רוצה מאיתנו".

רבה של ירושלים הראשל"צ הגאון רבי שלמה משה עמאר, אמר בהספדו: "היה איש אמת שכולו תורה. הוא לא ידע מה זה פוליטיקה או מה זה דיפלומטיה. הוא מעולם לא זז מאוהלה של תורה מאז היותו נער. הוא לא הכיר שום דבר חוץ מתורה - הוא קנה את תורתו מאביו המקובל האלוקי הגאון רבי אפרים כהן זצוק"ל". מרן גאון ישראל רבינו עובדיה יוסף היה סומך עליו בכל העניינים, היה יד ימינו בכל אורך הדרך. שמעתי אישית מפי קודשו של מרן שאפשר לסמוך בשתי ידיים, ועכשיו רבינו ראש הישיבה הלך למנוחות ואנחנו צריכים לדאוג שלא נשאר לאנחות. אם אנחנו חסרים, בפרט בדור הזה כמה גדולי תורה הלכו חלל גדול נפער בעולם התורה, יש ריקנות גדולה. חובה לכל אחד להרבות בתורה מתוך עיון, ועל ידי זה נוכל למלאות את החסר. אנחנו מבקשים ממרן ראש הישיבה שעיניו ראו את כל התלאות של הדור, שלא ישקוט ולא ינוח, ויביא את העוני, אין עניות אלא בדעת, שיביא את העניות והצרות של דורנו – עד לכסא הכבוד. שיזעק את זעקותינו והקדוש ברוך הוא יקבל את תפילותיו".

"בהסתלקותו הוא הותיר לנו חלל גדול, וכולנו תקווה שהוא אשר ראה את המצב שלנו בעולם הזה, יביא את זעקותינו לפני כסא הכבוד".

הגאון רבי ראובן אלבז ראש ישיבת 'אור החיים' אמר בהספדו: "הזמן קצר והמלאכה מרובה להספיד ענק בתורה שכזה. לא היה מעניין אותו שום דבר בעולם, חוץ מהגברת הקדושה והתורה בעם ישראל. מרן זצ"ל העמיד אותו כתלמידו כבר לפני 80 שנה. היה לו פה קדוש. וכל בית ישראל יבכו את השריפה, את חומת ישראל שעמדה בפרץ הפגיעה בכשרות וביהדות.

"ידע ראש הישיבה להקים את התנועה הקדושה שמרן אמר עליה שתפקידה לעמוד בפרץ ולהקים כוללים של אברכים ותלמודי תורה, והוא זה שהיה עומד ומתריע להיזהר מדברים שיפגעו בקדושה ובדת, וכולנו ראינו את מה שקרה בתקופה קצרה. כולנו נקבל על עצמינו קבלות טובות, וע"י כך הצדיק הזה ידרג לנו להביא את הגאולה".

הגאון רבי מסעוד בן שמעון, רב העיר בני ברק וגיסו של מרן זצ"ל, ספד לו ואמר: "כשהסתלק אליהו הנביא, צעק אלישע ואמר 'אבי אבי רכב ישראל ופרשיו', הוא לא היה אבא שלו ובכל זאת כינה אותו פעמיים אבי – רבי שלום הכהן שאנחנו כאן מספידים אותו הוא לא רק אבא של בני המשפחה שלו אלא אבא של כלל עם ישראל, תמיד הנחה את בני התורה ללמוד וללמוד, לעסוק בתורה בקביעות ובהבנה שלמה, זכה להנהיג את כלל ישראל".

"הוא היה אומר שכבוד שמיים זה להנהיג את עם ישראל, זה היה המוטו שלו. אלישע לא הספיד את אליהו הנביא אלא רק ביקש לקבל את הכוחות שלו, חכם שלום הכהן שנזכה לקבל את הכוחות שלו בקדושה ובטהרה, כהן גדול, איך היה מברך את עם ישראל בברכת כהנים וחוזר שוב על 'לברך את עמו ישראל באהבה'. עולה לכסא הכבוד בתקופה קשה לעם ישראל, מבקשים שיתפלל למעלה שכל הגזירות על עם ישראל יתבטלו. עם ישראל מלא בצרות גשמיות ורוחניות, שיעמוד בתחינה לחזק את התנועה הקדושה שלנו. בזמן שהסיטרא אחרא מתגברת – אנחנו כאן נקבל להרבות בטהרה וקדושה".

הגאון רבי יהודה כהן, ראש ישיבת "יקירי ירושלים" ומחותנו של ראש הישיבה זצ"ל. ציון במר תבכה. עזבו אותנו לאנחות. הכהן הגדול מאחיו, הנשמה הגדולה. דודי ירד לגנו בערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים.

"הגמ' בברכות אומרת כי מי שה' אוהב אותו, הוא מדכאו בייסורים. הייתי בביתו ואמרתי לו שאני מקנא בו לראות אותו לומד בייסורים. הוא לא קרבן יחיד אלא קרבן ציבור שנשא על שכמו את עולם התורה ושכיפר בייסוריו על עוונותינו. מי יתן לנו חליפתו, מי יתן לנו תמורתו, ואוי לנו שכך עלתה לנו. הוא היה אוהב תורה, אוהב מצוות וחסד, כולו היה קודש הקודשים, ואנחנו עומדים כאן במצב שהקב"ה מבקש מאיתנו להתעורר. שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו".

הגאון רבי בן ציון מוצפי תלמידו של ראש הישיבה זצ"ל אמר בהספדו: "לא עת להאריך, אבל אני זוכר שהוא היה יושב עם אבא ומתפלפל בדברי קבלה, בתורה ובהלכה. אוי לנו כי פנה היום. הוא זה המנהיג, הוא זה החכם שהקים את התנועה הקדושה במסירות נפש, לדאגה לחינוך הנוער ולחינוך הבנות תוך הרבצת תורה במשך 70 שנה. היה מדקדק בכל פרט ופרט ובכל הלכה. אוי לנו שהלך מאיתנו ראש הישיבה ויהי רצון שהוא יגן עלינו, על משפחתו ועל כל עם ישראל. איבדנו השנה כמה ענקים בתורה, חודש אחרי חודש, ואנחנו מבקשים מהקב"ה שיסיר חרון אפו מאיתנו".

הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו אמר בהספדו: "להתעצל בהספדו של חכם אסור לנו, אבל גם בשעה של דוחק וחום אסור להאריך. כפי שהזכירו כאן, כהן שמברך באהבה אוהב את עמו ולא רוצה שאנשים יצטערו. עומד יעקב אבינו ואומר 'אור פניך לא פיללתי', אומר שהקדוש ברוך הוא זיכה אותי שהדור הבא יראה אותי. יעקב אבינו דאג מה יהיה על הדורות הבאים במצרים, ולכן זכה 17 שנים שהקדוש ברוך הוא הראה אותו לצאצאיו. כשרואים איך נראה דור קודם, מאין באת, יש סיכוי לכוון לאן אתה הולך. הגאון הגדול זצוק"ל, אני מהרהר בדמויות הגדולות שמקבלות אותו עכשיו למעלה, כלל ישראל היה חפצו וזכינו לראות דמות של הדורות הקודמים. מבקשים שיהיה מליץ ישור על כל תלמידיו ועבור כל בני משפחתו, שיזכו להתחזק ביראת שמיים כשאיפתו הטהורה".

הגאון רבי דוד יוסף,  אמר בהספדו: "מה זה השארת אותנו ללא רועה? מה הפירוש", פתח הגר"ד את הספדו, "שמעתי מאבי מורי זצוק"ל, אדם שמנהיג את הציבור, הוא צריך ללמוד להיות ההפך מרועה צאן, רועה צאן, דואג לצאן בגלל עצמו בגלל פרנסתו, כמו כל ראשי השלטון שמתנשאים לומר אני אמלוך. רבנו, מרן, השארת אותנו כצאן ללא רועה. הנהגת אותנו ביד רמה היית האבא של עולם התורה, האבא של כל בני התורה, היית ראש ראשי הישיבות בישראל".

"אבל לא הסתפקת בזה, רצית להגדיל את עולם התורה והקמת את התנועה הקדושה, חכם שלום היה הראשון - הנחשון בן עמינדב, שיחד עם רבי שבתאי אטון, הגר"ש בעדני ואבי זצ"ל, שיזמו והקימו את תנועת ש"ס שכוללת בתוכה עולם תורה גדול. אני זוכר שהוא נסע למרן רבינו הרב שך זצוק"ל - בשנת תשמ"ז, כדי לשפוך את ליבו על מצבה הכלכלי של ישיבת פורת יוסף, ובתגובה הרב שך הגיע לאבי זצ"ל ואמר על חכם שלום שהוא איש אמת וגאון ענק בתורה, ויחד הם טיכסו עצה כיצד להציל את הישיבה. אנחנו מבקשים ממך תמשיך מלמעלה לברך את כל עמו ישראל באהבה".

יו"ר ש"ס אריה דרעי אמר בהספדו: "רבינו על מי עזבת אותנו, הדור הזה בלי חכם שלום, בתקופה הכי קשה שלנו, עם מי נתייעץ מי יורה לנו את הדרך מי ינחה אותנו. ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך, אנחנו מקבלים את הדין אבל קשה לנו. כמו אהרן הכהן לא שינה, במשך עשרות שנים. אנחנו מבקשים ממך רבינו הגדול שתרחם עלינו בשמיים ביחד עם מרן, עם רבינו עובדיה יוסף שכל כך אהב אותך והיה קשור אליך. היה קורא לך 'ידיד בן ידיד', תעמדו ביחד בכסא הכבוד ותתפללו שתושיע אותנו.

דרעי סיפר כי בשבוע שעבר הזכיר לו הרב רפאל וואלף, התבטאות של מרן הגרא"מ שך זצ"ל על חכם שלום זצ"ל: "הלוואי עלינו האשכנזים יהודי כמו חכם שלום". דרעי הוסיף כי שמע בעבר את מרן הרב שך אומר על חכם שלום שהיה צעיר ממנו בארבעים שנה: "חכם שלום איש אמת מיט נישט נגיעס" - (בלי נגיעות א.ק.)

"זה כל כך זה אמיתי", אמר דרעי, "כל החיים שלו בלי נגיעות - הכול אמת. לא משפחה לא חברים, רק האמת לאמיתה עד הסוף, בדרכי נועד, באהבה אבל האמת זעקה ממנו. ועכשיו נשארנו בעולם של שקר בלי הסמל של האמת. מי יורה לנו את הדרך?".

את הספדו סיים דרעי בבקשה שמרן ראש הישיבה זצוק"ל יתפלל יחד עם מרן הגר"ע יוסף בפני כיסא הכבוד. דרעי אף ביקש סליחה מהנפטר: "אנחנו מבקשים ממך רבינו סליחה מחלילה כפרה, שלא נהגנו בך בכבוד לאורך השנים מרוב הפשטות שלך. לא הערנו מספיק מול מי אנחנו עומדים, לפעמים התווכחנו. בעיקר בתקופה של הטיפולים לחצנו אותך, אבל עשינו הכול לכבודך".

בנו של מרן, הגאון רבי יעקב כהן: "לא מאמין שהגענו לשעה הזאת, זה לא היה צפוי ולא היה ברור. חשבנו שהולכים לכמה ימים לבית החולים וחוזרים הביתה כמו בכל פעם, אבל זה לא היה טבעי איך שזה הדרדר. אני בטוח שבשבועיים האחרונים היו הרבה אסונות בעם ישראל, תאונות וכו', היה חסר תפילות והקדוש ברוך הוא חיפש כפרה ומצא את אבא. כל החיים שלו היה אכפת לו מכלל ישראל, אבל אף פעם לא אמר את המילה 'אני'. כל מילה הוא למד ממישהו".

"זוכר שידברתי איתו, אמרתי שלא מתאים שהוא נוסע באוטובוס, הוא השיב לי שרבי חיים שמואלביץ גם נסע באוטובוס. זה האמת זה הענווה, הוא לא שיקר. כשכולם לימדו שיעורים, אמרו 'שימו לב להברקה פה', אבל הוא לא ידע לומר 'שים לב', מי שהבין הבין ומי שלא-לא. פעם שאלתי אותו אצל מי למדת ללמוד, השיב 'אצל המהרש"א', כל פעם שלא הבין משהו פתח את הספר והבין. כל המשפחה מודים לאחותי וגיסי, משפחת זיאת, אין דברים כאלו כמה שטיפלו באבי. לא הייתי מסוגל לעשות לאבי כמו שעשה גיסי. הכבוד לא עניין אותו – כשהקים את תנועת ש"ס זה היה בירושלים, הייתה אסיפה של כל ראשי הישיבות הספרדיים בירושלים, כל ראשי הישיבות דיברו והיו הרבה מתנגדים, זוכר מי הגיע אליו הביתה להוריד אותו מהרעיון – והוא רק חייך. בישיבת ראשי הישיבות הוא קם ואמר 'עוד אחד שיעמוד לידי ונצא לדרך', זה היה חכם שבתי אטון. כשהגיעו לכנסת ומרן עובדיה יוסף נכנס לתמונה, אבא זז הצידה. שאלתי אותו 'מה זאת אומרת?', אמר לי 'זהו, יש מי שינהיג".