הלוויה קורעת לב: בנות משפחת גלושטיין מאופקים הובאו למנוחות

המונים התאספו בבית הלוויות שמגר בירושלים ללוות בדרכם האחרונה את בנות משפחת גלושטיין ע"ה, האם שושנה רייזל ע"ה, הבנות חיה שרה בת ה-7 וחנה בת השנתיים. 

מיטותיהן הוצבו זו לצד זו בבית הלוויות הירושלמי, מרחק מטרים ספורים ממקום התאונה המחרידה שקטלה את חייהן, בעת שעמדו על המדרכה ואוטובוס שהדרדר קיפח וגדע את פתיל חייהם הקצרים. 

המשפחה מוכרת בציבור החרדי, הן באופקים והן בשאר ערי הארץ, משפחות ארנפרוינד מצד האמא, וגלושטיין מצד האבא. בישיבת מיר בשכונת בית ישראל בירושלים שם משמש הסבא הגר"י גלושטיין כאחד מראשי הישיבה, פרסמו מודעת אבל בלוח המודעות של הישיבה על הטרגדיה הנוראה. 

מטעם רבני שכונות הצפון באזור התאונה בירושלים הוכרז על 'ביטול מלאכה' בשעת מסע הלוויה; כך גם מאות חסידי בעלזא תושבי קרית בעלזא הסמוכה הגיעו להשתתף במסע הלוויה, לצד תושבי העיר אופקים ורבניה שהגיעו בערב שבת לירושלים, למרות החום הכבד. במסע הלוויה חולקו כמויות של מים עקב החום הכבד וסכנת התייבשות.  

מסע ההספדים נפתח בעיכוב של שעה והחל לקראת השעה 12:30 בבית הלוויות שמגר, על ידי בעלה הגאון רבי דב גלושטיין ראש כולל 'נחלת משה' באופקים שדיבר באמונה גבורה והצדיק את הדין. 

"היה לי תמיד פלא גדול שהולכים לעבוד בעבודות שונות, ואז יש לילדיהם הרבה קשיים, הציעו לאשתי עבודות ולא לקחה. הייתה לה שליחות לעם ישראל בנעימות המיוחדת שלה. אומרים "ה' נתן וה' לקח", כל אחד יש לו את הזמן שלו בעולם. היא לא הייתה צריכה להיות יותר בעולם".

עוד אמר האב בקול חנוק: "קיבלנו את אמא לפרק זמן קצוב לא יותר מזה, קיבלנו את שרה לפרק זמן קצוב לא היה צריך יותר מזה גם חנה, בזה אנחנו מאמינים שה' ינחם אותנו לא יודעים איך, אבל אותו הקב"ה שעזר לנו עד היום ימשיך ויעזור, אנחנו מתפללים עם על עם ישראל שמשיח". 

לסיום ביקש האבא בקשה אישית: "כל מי שיש לו קפידה או תביעה כספית, שיגיד בפה מלא שהוא מוחל או שיבוא לתבוע". 

לאחר מכן ספד הגאון רבי ישראל יעקב פינקוס, רב הקהילה החרדית באופקים, שאמר כי מפאת ט"ו באב שלא מספידים - יקצר, ודיבר על עולות תמימות שעלו בט"ו באב למרומים. 

"אחרי מה ששמענו מר' דב אין מה להוסיף. הקב"ה עושה דין לצדיקים. היא בת של הגאון ר' יעקב ארנפרוינד האם יש לנו גדולים מהם? מה נאמר ומה נדבר מה נצטדק. אין מה להוסיף."

הרב פינקוס סיפר: "אני נזכר שסבא שלי זצ"ל אמר שיש תוספת קשה. הפשט הוא טוב אבל אנחנו לא מבינים, אנחנו אלו שלא מבינים אבל הכול צדק ואמת. קשה סילוקם של צדיקים, מיתת צדיקים מכפרת, אנחנו מקריבים קורבנות. 3 קורבנות עולה תמימה בט"ו באב".

"הקב"ה יודע מה הוא עושה, נצא כולנו עם הרהור של תשובה. הגיע אליי אברך וסיפר לי כי כאשר הגיעו לאופקים היא נתנה להם הכול. איזה הארת פנים הייתה לה. היה לה בין אדם לחברו של ממש. שבעל הנחמות ינחם את המשפחה". 

לאחר מכן ספד המשגיח הגאון הצדיק רבי בנימין פינקל, משגיח ישיבת מיר בירושלים, שפרץ בבכי קורע לב "על שבר בת עמי, אין מנחם לה איך נוכל להתנחם אבינו אב הרחמן כשיש חלילה אסון אומרים אולי צריך להיזהר יותר בכביש? אין פה מה לחפש, זה גזירה זה שמימי הקב"ה רוצה שנתחזק בקדושה, באהבת תורה, נהר חדש של דמעות היה היום, כמה יהודים בכו שיבואו הדמעות לפני הקב"ה".

"דובל'ה תדע לך ביטלת הרבה גזרות בעם ישראל, מי שמכיר את דובל'ה, בזמן שמתיו מוטלים לפניו הוא מקבל באהבה, השטן לא יכול על זה. דובל'ה תדע לך הרבה גזירות ביטלת היום. מי כעמך ישראל".

כאן מנה רבי בנימין הצדיק את שמות הילדים שלהם ואמר: "ישראל אשר בך אתפאר, אבא חזק ילדים חזקים הם מחזקים אחרים, אמא תבקש בשבילכם דובל'ה תרשה לי להיות במחיצה שלך קרבן ציבור של ממש ילדים שלא טעמו טעם חטא ישירות אחרי חצות ערב שבת לקורה ישירות לגן עדן הקב"ה מלפניך שומע קול בכיות שנזכה לראות בגאולה בקרוב. 

הסבא הגאון רבי ישראל גלושטיין מראשי ישיבת מיר התייחס לאם בהספדו: "ילדים יודעים ומרגישים שצריך להמשיך. כשיש בעיות מבחוץ הזנחה וכו' היא נכנסה לעניין בחכמה ובניסיון. יש להם על מה להמשיך לילדים הכול מוכן. היסוד מוכן. ויש להם את הכוח, כל אחד בנפרד כל אחד עם המעלה שלו לגדול ולהמשיך ולהיות יראים ובריאים בגוף ולהמשיך את מה שהיא קיבלה מהבית שהיא גדלה בת ת"ח שההורים גידלו באיזה שמחה באיזה בית היא גדלה, הקב"ה ייתן שימצאן נחמה נחמו נחמו איבדנו אבל יש המשך אי"ה יהיה לכל המשפחה כוח". 

אחיה, הרב יחיאל ארנפרוינד מאלעד ספד בבכיות ואמר: "אני לא ראוי, לא חשבתי בחיים שאגיע למצב הזה להספיד ולהיפרד. התורה אומרת לא תיקח האם על הבנים, ופה נלקחת עם שתי בנות, אני לא אשכח איך שמגיל קטן כל שבת שהייתי בא תמיד נתנה לי פתק, עוגה, שתגדל שיצליח. כמה היא אהבה את ההצלחה של השני, תמיד כשלא הגעתי, היא שלחה מכתב היא הייתה שמחה. אי אי אמא שלי היא הייתה היהלום שלך, אנחנו מדברים על כיבוד הורים קינאתי בה בכיבוד הורים אמרתי לה שושי בואי תעברי לפרויקט לדירה גדולה יותר. היא אמרה לי אני לא יצליח לכבד הורים אם דובי יאחר לסיידר לא שווה לי לקנות יותר בזול. היא הייתה קונה ממתקים למשפחות באופקים היא רצתה להראות לבחורים שבית של אברך זה הכי טוב".

הגאון רבי יצחק אזרחי, מראשי ישיבת מיר אמר, הם קורבנות של כלל ישראל, כמה שדיברו וכמה שידברו אי אפשר להכיל את העניין, הגר"י אזרחי דיבר בכאב על החיסרון בתורה בבין הזמנים שחסר בשמירה בבין הזמנים שיש פחות תורה בעם ישראל והצורך להתחזק, בין הזמנים זה לא חופש. 

לאחר מכן ספד הבן בנימין מבחירי ישיבת תפרח וסיפר על המסירות שלה שהייתה שולחת המון ממתקים לישיבה, היא עודדה את כולם, לא היה לה שום דבר חוץ מהאמת שלה, כמה היא דאגה לנו, היא הייתה מסורה לכל מי שהיה לידה, כמה היא דאגה לסבא וסבתא בכיבוד הורים, כאן דיבר על אחותו חנה ע"ה ואמר שנתיים וחצי הקב"ה נתן לנו אותך שתשמחי אותנו. 

"הקב"ה אהב אותך, תשמחי אותנו עכשיו ה' לא לקח, נגמר מה שה' נתן, אמא מבטיח לך בשמי בשם דוד בשם כולם נמשיך בכל הכוח".

מיד לאחר ההספדים קרעו ארבעת הבנים, יחד עם האבא, קריעה. מאחר ונפטרו להם גם אמא וגם אחיות עושים קריעה גם מצד ימין וגם מצד שמאל.  אחרי אמירת הקדיש עברה הלוויה דרך מקום האסון והיא הובאה למנוחות בהר המנוחות.