80 שנה לגירוש: "לא פחדתי, התכנסנו ללמוד גמרא במרתף"

השבוע השיק בית לוחמי הגטאות סדרת הרצאות מקוונות חדשה במסגרת הקתדרה הבינלאומית שעוסקת ב-80 שנה לגירוש גטו ורשה. המפגש הראשון שלא הותיר עין אחת יבשה, התקיים תחת הכותרת "רגע לפני שהרכבות עזבו את אומשלגפלץ ועסק בחודשים לפני גירוש גטו ורשה (קיץ 1942) והאקציה הגרמנית עצמה.

בהקשר הזה, תוצג המציאות העגומה של החיים בגטו ורשה שכללו טרור ורצח המוני. פרופ' חוי דרייפוס, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב וראש המרכז לחקר השואה בפולין ביד ושם, נתנה את ההרצאה המרכזית. לדבריה, "טרור תמידי היה טיפוסי לחיים בגטו ורשה לפני הגירוש הגדול, למרות העובדה שיהודים רבים האמינו שזה לא יקרה, כי אולי אפשר לגרש יהודים מקהילה קטנה, אבל אי אפשר לשלוח מאות אלפי יהודים. זה לא יקרה בוורשה כי היא עיר הבירה".

עוד הוסיפה, "בחודשיים הגטו משתנה, מגטו בו חיו מאות אלפי יהודים לפחות מ-50,000 יהודים, הגרמנים מטעים ושוברים את הקהילה היהודית, שחלק ממנה חושב שהם יוכלו להינצל. אפשר לראות בזמן הגירוש הגדול איך אנשים מקריבים את עצמם כדי ללכת עם משפחותיהם, זה היה מצב של "הפסד-הפסד". אנשים שילוו את משפחותיהם לאומשלגפלץ ירצחו ואלה שנשארו מאחור – הם ירגישו שנים רבות שהם נטשו את יקיריהם".

במסגרת המפגש, פנחס גוטר, ניצול שואה שהיה בגטו בזמן הגירוש, סיפר על החיים בגטו ורשה. "כשסגרו את הגטו, אבא שלי המשיך לייצר יין ואמא התחילה לעשות חלות קטנות. אבא היה קונה קמח בשוק השחור, והיא הייתה אופה חלות. למרות העובדה שהיו כל מני דברים שהיה אסור עלינו לעשות, עשינו, לדוגמה, אבא שלי מצא מלמד, והיה לו מרתף קטן בו התכנסו שבעה או שמונה בנים ושם למדנו גמרא".

עוד הוסיף, "משום מה אף פעם לא פחדתי, והמשכתי להביא (יין וחלות) לכל האנשים שהיו מסוגלים לשלם, לכל היהודים בגטו עד שהגירושים התחילו, היין של אבא והחלות של אמא היו מוכרים, הילד הקטן (אני) הזה היה רואה סצנות של גרמנים בקרונות פתוחים – אי אפשר לתאר איזה גיהנום אפוקליפטי היה הגטו".

"הקצינים הגרמנים בחופשה מהצבא מנסים לבלות – היו מגיעים לגטו עם החברות שלהם והיו שולפים את אקדחיהם. לפעמים היו יורים באנשים כמו שציידים יורים בחיות ולפעמים היו הורגים אותם ולפעמים היו פוגעים בהם ולפעמים פספסו אותם, והילד הקטן הזה ראה את כל הדברים האלה".

לזיכרון לאותם הימים – פנחס כתב והלחין שיר ביידיש המתאר את האומשלגפלץ לטרבלינקה - Shush My Little One. בקתדרה, מול 450 איש, הוא שר בקול צלול ויפה. גוטר מתנדב כחזן בקהילה היהודית בה הוא חי בטורונטו, קנדה.

גוטר נולד בלודז' שבפולין. לאחר שנכבשה על ידי הנאצים, הוא עזב עם אמו ואחותו לוורשה והתאחדו מאוחר יותר עם אביו במקום בו התגוררו בגטו ורשה. הם שרדו את הגירושים ההמוניים של 1942, אך לאחר דיכוי מרד גטו ורשה בשנת 1943 רוכזו ונשלחו למחנה ההשמדה מיידנק שם נספו הוריו ואחותו. גוטר שרד 6 מחנות ריכוז ואת צעדת המוות לטרזינשטאט.

לאחר ששוחרר על ידי הצבא האדום בשנת 1945, נשלח לאנגליה. בשנת 1952 התגייס לצבא ההגנה לישראל ולאורך השנים התגורר בברזיל ובדרא"פ ולבסוף התמקם בקנדה בשנת 1985. בחייו השתתף גוטר גם במספר סרטים ולוקח חלק פעיל גם היום בתוכניות מצעד החיים וצעדת הזיכרון והתקווה. הוא רואה עצמו מחויב ומגויס לחינוך בנושא השואה.