תיעוד ענק ומסכם ממסע הלווית הגאב"ד הגרי"ט וייס זצ"ל

ירשלים הושחרה מאדם בעת מסע הלווית הגאב"ד הגאון רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל, גאב"ד 'העדה החרדית' שהסתלק לבית עולמו בליל שבת קודש בגיל 95. 

מסע הלוויה יצא מבית מדרשו הסמוך לביתו ברחוב גבעת משה בירושלים, שם הספידו תלמידו הגאון רבי פנחס ברויאר, ראש ישיבת 'כנסת אליהו', שעמד על דמותו של הגאב"ד זצ"ל והכתיר את בנו יחידו רבי שלמה זלמן וייס לעמוד בראש בית המדרש ובראשות הכולל.

בראש מסע הלוויה צעדו האדמו"רים מגור, באיאן, סלונים, קרלין סטולין, ביאלא, רחמסטריוורקא, בוהוש, זוועהיל, ועוד עשרות אדמו"רים, כמו כן חברי מועצת גדולי התורה הגרמ"צ ברגמן, הגרב"ד פוברסקי והגרמ"י שלזינגר, המשגיח רבי דן סגל ועוד גדולי ישראל מכל החוגים והעדות.

עם הגיע המיטה לככר זופניק, החל לשאת דברי מספד בקול נשבר הספרא דדיינא של 'העדה החרדית', הרב יצחק שלמה בלוי, שציין בפתח דבריו שהוא רחוק מאוד מלהיות ראוי לעמוד ולהספיד אך הוא צריך לומר דברי פתיחה להספד הגאונים הגדולים חברי הבד"ץ. לאחר מכן תיאר בקול בוכים את דמותו של הגאב"ד זצ"ל שהיה החומה והמחסה של עיר הקודש, הן בעמידתו על המשמר, והן בזכויותיו הגדולות והכבירות שהגנו על עיר הקודש.

לאחר מכן קרא לנאמן ביתו של הגאב"ד זצ"ל, הרב עמרם שפירא, אשר עמד לפניו ושמשו במסירות כל שנות כהונתו. בדבריו ביכה תמרורים את גודל האבידה לכלל ישראל כולו, ותיאר את שרשרת חייו של הגאב"ד זצ"ל אשר היו כולם מקשה אחת של עבודת ה' ולימוד תורה בהתמדה ובעמל ויגיעה עצומה. החל משנות נערותו בעיירה בה גדל, ובכל הדרכים שעבר בימי חייו בלונדון, בגייטסהד, באנטוורפן, ולבסוף בעיר הקודש ירושלים.

את דברי המספד מטעם רבני הבד"ץ, פתח חבר הבד"ץ הגאון רבי אברהם יצחק אולמן, אשר פתח ואמר "יתומים היינו ואין אב" וביאר שגם כשהאב אינו יכול לגדל את בניו עדיין יש מציאות שדמותו משפיעה אבל עכשיו אנו במצב של "ואין אב". בהמשך דבריו סיפר על התמדתו הגדולה והנדירה בלימוד התורה, וסיפר כי כשהיו צריכים את הכרעתו הדחופה בענייני גט, לא הצליחו לנתק אותו לשם כך באמצע לימודו. בסיום דבריו עורר את הציבור להקפדה בצניעות המלבושים שיהיו כדת וכדין.

הגאון רבי חיים אורי פריינד, חבר הבד"ץ עמד בדברי הספדו על היותו אב רחימאי לכל בני עיה"ק ירושלים, הן בתורה ושמירתה, הן בהוראת ההלכה, והן בהיותו משען וסיוע לאלמנות וליתומים אשר נשא את משאם על לבו הטהור תמיד.

הגאון רבי יהושע רוזנברגר, חבר הבד"ץ הספידו בקול בוכים ותיאר את גודל התמדתו ושקידתו העצומה בלימוד התורה, וכן את יראת השמים הגדולה שליוותה אותו בכל מעשיו ופעולותיו. בדבריו ציין לדברי חז"ל "קשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו" שהוא מחמת סילוק השכינה שיש בזה ובזה. וכך הוא בסילוקו של מי שהיה עומד בפרץ, ושמר על ירושלים עיר הקודש מכל סטיה במסורת הדורות.

הגאון רבי יעקב מנדל יורוביץ', חבר הבד"ץ פתח את דברי הספדו בבכי מעומק הלב "ירושלים בוכה, וכל העולם כולו בוכה" ותיאר את גדלותו של הגאב"ד זצ"ל שקיים בעצמו 'לא תגורו מפני איש' ולחם בכל כוחו בכוחות הטומאה והכריע את העולם כולו לכף זכות.

הגאון רבי יהודה פישר, חבר הבד"ץ, קרא עליו את דברי הגמ' בבבא בתרא שאמרו מלכי אומות העולם על אברהם אבינו ע"ה "אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברניטה" אוי לעולם שאבד מנהיגו בתשובותיו בהלכה בהם הנהיג את ישראל, ולספינה שאבד קברניטה במה שהנהיג את עיר הקודש ירושלים, ועמד בפרץ. בסיום דבריו ביקש שהגאב"ד זצ"ל יהיה מליץ יושר עלינו לבטל את כל הגזירות ובפרט גזירת הגיוס הנוראה, והניסיון לחבל במתכונת הטלפון הכשר.

ידיד נעוריו, הראב"ד, פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך, אמר בדברי הספדו: "קול נהי ובכי בחוצות ירושלים בהסתלקות הגאב"ד זצ"ל. את הגאב"ד אני מכיר עשרות שנים, מהרגע שהוא הגיע לאנגליה, הן כשהיה בישיבה ואח"כ בכולל, הן בלונדון והן באנטוורפן".

"הוא עבר הרבה ניסיונות בחייו, גם בחייו הפרטיים וגם בחייו הציבורים, וכבר בילדותו, הציונים הבטיחו לו הרים וגבעות שיעזוב את הדרך, אבל הוא התחזק ודחה אותם מעליו. הוא למד בישיבה עם הצדיק רבי משה שלאס זצ"ל שלושה סדרים ביום, ונהגו בקנסות ובצומות אם ידברו דברים בטלים. וזכורני שגם בערב שבת למדו בהתמדה רבה במשך כל היום, ורק כשעתיים לפני שבת הלכו למקוה להכין עצמו לשבת, ואח"כ בכל יום השבת המשיך ללמוד ברציפות עם ידידו הצדיק רבי משה שלאס זצ"ל".

עוד אמר הראב"ד כי "הוא קיבל את הייסורים באהבה, והיה ירא את ה'. ויהיה מליץ יושר בעולמות העליונים. הוא הלך למנוחת עולם, אבל רק ברצוני לבקש, הנה אנחנו חיים עכשיו בזמן קשה מאוד, בזמן שהפושעים רוצים להעביר אותנו מעל הדת ומלימוד התורה הקדושה שהיא חיינו. וידוע מהחתם סופר על הפסוק בתהילים "מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך", ושאלו חז"ל "מזמור לאסף, קינה לאסף מיבעיא ליה, ואמרו תלמידי החת"ס שהמזמור הוא על שבאו גויים בנחלתך ולא יהודים, כי כשיהודים מזרע קודש נלחמים איתנו, אז המצב הוא מר מאוד".

"וידוע מה שכתב החפץ חיים שהבית דין בשמים שדנים למעלה הם מאותו הדור, שהם מכירים את מצב הדור ומבינים את מצב הדור, ולכן אני פונה אל הגאב"ד, עמוד עמוד עמוד!! אתה הרי יודע מה שאנחנו סובלים בעולם הזה, ותהיה שליח שלנו למעלה לבקש מהקב"ה שיימלא רחמים עלינו.   תעורר שם את כל הצדיקים וקדושי עליון שיתפללו שיתקיים בקרוב ממש "יתגדל ויתקדש שמיה רבא".

חבר הבד"ץ, הגאון רבי שלמה יהודה הירש, פתח את דברי הספדו ואמר: "גדול כים שברך מי ירפא לך" ותיאר את מסירות נפשו של הגאב"ד זצ"ל לכל דבר שבקדושה הן בלימוד התורה, והן בעמידה על המשמר. בדבריו תיאר את נסיעתו למחאה על חילול קברי הקדמונים בגילה כשהיה באפיסת כוחות ממש, ובכל זאת יצא למחות כדת של תורה ולעמוד על המשמר, בסיום דבריו העביר לרבים את דברי הכאב והצער שהשמיע כ"ק האדמו"ר מסאטמאר שליט"א עם הגיע הידיעה המרה על הסתלקות הגאב"ד זצוק"ל.

הגאון רבי שמואל ברנסדורפר, חבר הבד"ץ תיאר בקול בוכים את משא הדור שהגאב"ד זצ"ל נשא על שכמו כשהוא היה מוטרד מצערו של כל יחיד ויחיד כצערו האישי. כששמע על ילדים שאינם מסודרים בתלמוד תורה הדיר הדר שינה מעיניו. ובשנותיו האחרונות העמיד כוללים חשובים של אלפי אברכים לומדי ועמלי תורה.

חבר הבד"ץ, הגאון רבי שמעון יצחק שלזינגר, פתח את דברי הספדו וקרא 'אבי אבי רכב ישראל ופרשיו' וביאר את כפל הלשון שישנם שני נקודות באב, יש את היותו דואג לכל מסורים של בניו, ואת היותו מדריך ומורה דרך לבניו. בהמשך דבריו הזכיר את דברי הגאב"ד זצ"ל שאמר בעת פטירת הגאון רבי מאיר ברנסדרורפר זצ"ל שאמר ש'העדה החרדית' בלעדיו היא לא אותה 'עדה החרדית'. ואמר כי פטירת הגאב"ד זצ"ל היא לא רק ש'העדה החרדית' אחרת אלא כל ארץ ישראל וכל העולם שאינו עוד כמו שהיה.

חתנו, הגאון רבי אלימלך זילביגר, רב ביהמ"ד 'ברסלב' בבית שמש הספיד את חמיו בבכי על היותו איש האמת באופן מוחלט, ללא שום סטייה מהאמת, וכל רוחות שבעולם לא יכלו למידת האמת המיוחדת שלו. בהמשך דבריו סיפר על היחס המיוחד שנתן לכל אחד ואפילו לילדים קטנים. בהמשך דבריו סיפר על כל התלאות והייסורים שעברו עליו והוא נשאר חזק ואיתן באמונתו.

את משא ההספדים חתם בנו יחידו, הגאון רבי שלמה זלמן וייס, שסיפר על אביו הגדול אותו הכיר במשך כל השנים עוד בטרם שימש כרב לרבים. ואמר כי כל שנותיו היו שווין לטובה ולא ראו אצלו שום שינוי בצניעות המיוחדת והאופיינית לו. בדבריו סיפר על אביו שלא היה אצלו שום שינוי באופן בו ערך את שולחנו לסעודה שלישית מהתקופה בו ערך אותה בביתו לשלוש נפשות, לבין התקופה בו היו באים מאות לסעוד על שולחנו ולשמוע מדברותיו. ההנהגה שלו הייתה שווה לטובה בכל עת ובכל שעה.

לאחר מכן יצאה המיטה להר הזיתים, שם נטמן, במעמד עשרות אלפים. צפו בגלריות ענק מהמסע: