עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
יש מצב שאתם גרים מעל "פצצה מתקתקת"
הרשויות המקומיות, לא נקטו פעולה יזומה לאיתור מבנים מסוכנים, והדבר עלול להביא לכך שיהיו מבנים כאלה שאינם מטופלים אף שהם מסכני חיים | לפי דו"ח מבקר המדינה שאנו מפרסמים ברקע פינוי בניין מגורים ברמת גן השבוע, ישנן בישראל מעל 600,000 אלף יחידות דיור בסכנת קריסה, מתוכם כ-5,000 בסכנה מיידית ואין פוצה פה ומצפצף
קריסת הבניין בחולון צילום: פלאש 90
בעקבות פינוי דיירים בערבו של יום שני מבניין ברחוב סמדר ברמת גן, מחשש שיקרוס על יושביו, נזכיר את פרטי דוח מבקר המדינה שפורסם אך לפני כשבועיים ימים שמצביע על מאות אלפי בניינים שהינם בגדר "פצצה מתקתקת".
מבנים מסוכנים מסכנים חיי אדם. דוגמה מוחשית לכך קיבלנו בשנה שעברה בספטמבר 2021 עם קריסת בניין מגורים בעיר חולון, אירוע שבחסדי שמים הסתיים ללא נפגעים בנפש לאחר שדיירי הבניין נדרשו לפנותו כיממה לפני שקרס בשל הסכנה הנשקפת לחייהם.
המבקר מציין כי שילוב הנסיבות של מאות אלפי מבנים שנבנו בישראל ללא תקן מחייב עמידוּת בפני רעידות אדמה, גילם ההולך ומתקדם של המבנים, הקושי לתחזק מבנים אלו והיעדר אסדרה מקיפה לנושא התחזוקה – מייצרים פוטנציאל למבנים מסוכנים רבים בישראל. מבנים מסוכנים שאינם מטופלים עלולים להיות בגדר "פצצה מתקתקת", המעמידה בסיכון את כל מי שבסביבתם וכן מעמידה את המחזיקים, את הבעלים ואת הרשויות המקומיות בפני השלכות משמעותיות שלא תמיד הם ערוכים להן.
לפי דוח המבקר ישנן כ-610,000 יחידות דיור שנבנו לפני שנת 1980, שייתכן שאינן עומדות בתקן לעמידות מבנים בפני רעידות אדמה, נכון לשנת 2021. מתוכן לפחות 4,840 מבנים מסוכנים שנבחנו וזוהו כ"פצצה מתקתקת" ב-44 רשויות מקומיות שנבדקו, 4 רשויות שנבדקו בבדיקת עומק, והן תל אביב, בת ים, באר שבע וקרית ים ו-40 רשויות שנדגמו בשאלון.
דוח המבקר מצביע על תמונת מצב עגומה
חוק העזר העירוני לטיפול במבנים מסוכנים, שפרסם משרד הפנים 50 שנה לפני מועד סיום הביקורת (בשנת 1972) אינו מפורט. עם זאת, משרד הפנים לא עדכן חוק זה ולא פרסם חוק עזר חדש מומלץ לשימוש הרשויות המקומיות. מתוך 208 הרשויות המקומיות במדינה שיש להן חוק עזר בנושא מבנים מסוכנים, לכ-86% יש חוקי עזר ישנים ולא עדכניים שנחקקו לפני שנת 2010. בין חוקי העזר של העיריות באר שבע, בת ים, קריית ים ותל אביב-יפו נמצאו פערים בהגדרות בסיסיות המעידים על פערים בין הרשויות המקומית לגבי אופן טיפולן במבנים מסוכנים ולגבי הזכויות והחובות החלות על תושבי הרשות המקומית שבהחזקתם או בבעלותם מבנים מסוכנים. כך קובע המבקר.
יחידה לטיפול במבנים מסוכנים
משרד הפנים לא קבע הוראות המחייבות הקמת יחידה ייעודית לטיפול במבנים מסוכנים והוראות לגבי תקן העובדים הנדרש לטיפול במבנים מסוכנים בהתאם לגודל הרשות או למאפיינים אחרים שיקבע המשרד. משרד הפנים לא פרסם הנחיות הנוגעות לתנאי הסף לעוסקים בטיפול במבנים מסוכנים ולהכשרתם הנדרשת. משרדי הפנים והשיכון לא פעלו לקיום הכשרות והשתלמויות לעובדי הרשויות המקומיות בתחום המבנים המסוכנים. העובדים העוסקים בטיפול במבנים מסוכנים בעיריות באר שבע, בת ים, קריית ים ותל אביב-יפו כוללים בין היתר מהנדסים או הנדסאים אשר לא עברו הכשרה או השתלמות בנושא מבנים מסוכנים לפני שהחלו לטפל בנושא ואינם משתתפים בהשתלמויות שוטפות בנושא זה.
הריסות הבניין שקרס בחולון בספטמבר 2021. צילום: פלאש 90.
בדיקות יזומות לאיתור מבנים מסוכנים
משרדי הפנים והשיכון לא הנחו את הרשויות המקומיות לבצע סקר מבנים, לרבות פירוט של אופן הכנת הסקר, של תדירות ההכנה הנדרשת ושל זהות הגורם הבודק. מתוך 40 רשויות שנדגמו בשאלון, 35 רשויות (87.5%) לא גיבשו תוכניות עבודה לאיתור מבנים מסוכנים ולטיפול בהם. עיריות באר שבע, בת ים, קריית ים ותל אביב-יפו לא ביצעו סקר מבנים מסוכנים ולא הכינו תוכניות עבודה לאיתור מבנים מסוכנים. יתרה מזו, אין לגורמי השלטון המרכזי שנבדקו – משרד הפנים, משרד השיכון, מינהל התכנון והרשות לאכיפה במקרקעין – מיפוי של האזורים עם פוטנציאל של מבנים בסיכון.
ביצוע בדיקה בשטח לאחר קבלת פנייה בעניין חשד למבנה מסוכן
מתוך 40 רשויות שנדגמו 24 רשויות (60%) לא קבעו זמן טיפול מרבי לבדיקה הנדסית בשטח ממועד קבלת הפנייה בחשד למבנה מסוכן. בין ינואר 2015 ליוני 2021, 92 מבנים בבת ים (13% מהמבנים שבגינם בוצעו בדיקות שטח) נבדקו בחלוף 60 יום ממועד הפנייה (467 ימים משך זמן מרבי); 2 מבנים בבאר שבע (0.16% מהמבנים שבגינם בוצעו בדיקות שטח) נבדקו בחלוף 60 יום ממועד הפנייה (68 ימים משך זמן מרבי); 48 מבנים בתל אביב-יפו (1.4% מהמבנים שבגינם בוצעו בדיקות שטח) נבדקו בחלוף 60 יום ממועד הפנייה (313 ימים משך זמן מרבי) – זמן ארוך הרבה יותר ממה שקבעו הרשויות בחוקי העזר ובנהלים.
הכרזה על מבנה כמבנה מסוכן וטיפול בו
אין לגורמי השלטון המרכזי שנבדקו – משרד הפנים, משרד השיכון, מינהל התכנון והרשות לאכיפה במקרקעין – נתונים על אודות המבנים שהוכרזו על ידי הרשויות המקומיות כמבנים מסוכנים ועל סטטוס הטיפול בהם. עיריות באר שבע, בת ים, קריית ים ותל אביב-יפו לא קבעו קריטריונים מפורטים להכרזה על "מבנה מסוכן" בתחום שיפוטן. שיעור המבנים המסוכנים שהוכרזו מכלל המבנים בערים קריית ים ובאר שבע, קטן משמעותית, 0% ו-1% בהתאמה, משיעורם בעיריות בת ים ותל אביב-יפו, 13% ו-20%, בהתאמה. עיריית קריית ים לא הכריזה על שום מבנה בתחומה כמבנה מסוכן, אלא שלחה מכתבי התראה לבעלי מבנים מסוכנים ולא ניהלה מעקב אחר הטיפול במבנים שבהם עוסקים מכתבי ההתראה. כמו כן, אין בידי עיריית קריית ים נתונים מרוכזים על מכתבי ההתראה שהיא שלחה.
מבקר המדינה בזירת קריסת הבניין בחולון. צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90.
ניהול הליכי אכיפה והטלת קנסות לטיפול במבנים מסוכנים
בעיריית בת ים 654 תיקים פעילים בטיפול יחידת המבנים המסוכנים ו-363 תיקים בטיפול התביעה העירונית, חלקם פתוחים זה כעשור, אשר הטיפול בהם טרם הסתיים, והסכנה הנשקפת ממבנים אלו עודנה קיימת. בעיריית באר שבע יש 18 תיקי מבנים מסוכנים פעילים ביחידת מבנים מסוכנים ו-7 תיקים פעילים בתביעה העירונית, תיק אחד הפתוח מזה חמש שנים ותיק נוסף הפתוח מזה כארבע שנים. בעיריית תל אביב-יפו יש 681 תיקים פתוחים במחלקת מבנים מסוכנים ו-59 תיקים פתוחים בתביעה העירונית, 2 תיקים פתוחים משנת 2019, 9 משנת 2020 ו-48 מהמחצית הראשונה של 2021. עיריית קריית ים לא העבירה תיקים לטיפול התביעה העירונית. עיריות באר שבע, קריית ים ותל אביב-יפו לא הטילו קנסות על בעלי מבנים מסוכנים שלא תיקנו את הליקויים הנדרשים, ועיריית בת ים לא פעלה להסמכתה להטיל קנס בנושא ולא הטילה קנסות כאמור.
פרסום מידע על מבנים מסוכנים
משרד הפנים לא הנחה את הרשויות המקומיות בנוגע למידע שעליהן לפרסם על מבנים מסוכנים שבטיפולן וכן בנוגע למתכונת פרסום המידע או להעברתו לתיקי הבניין. 39 מתוך 40 הרשויות שנדגמו בשאלון (97.5%) אינן מפרסמת את רשימת המבנים באתר המרשתת שלהן לציבור, ובהן רשויות שבהן יש מאות ואף אלפי מבנים מסוכנים. ל-37 רשויות (92.5%) אין שכבת מידע בנוגע למסוכנוּת מבנים במערכת המידע הגאוגרפי שלהן.
מוסדות חינוך
אף על פי שמשרד החינוך קבע חובות מפורטות לקיום דרישות בטיחות ולביצוע בדיקות בטיחות שונות במוסדות חינוך, הוא לא קבע חובה לבדוק את יציבותם של מבני החינוך מפעם לפעם, בפרט – כתלות בגיל המבנים, אף על פי שבאים בשעריהם מאות ילדים מדי יום ביומו.
אמצעי סיוע לבעלי מבנים מסוכנים ולמחזיקים בהם
שום רשות מארבעים הרשויות שנדגמו אינה מסייעת במענק לתושבים לצורך תיקון ליקויים במבנה מסוכן, ו-37 רשויות מתוך 40 הרשויות שנדגמו (92.5%) אינן מסייעות במתן הלוואות. עיריות בת ים, תל אביב-יפו, קריית ים ובאר שבע לא הקימו קרן ייעודית לסיוע לבעלי דירות במימון עבודות השיפוץ ובתיקון הליקויים במבנים מסוכנים, אם במענק ואם בהלוואה. הסיוע שמעניקה האגודה לתרבות הדיור לשיפוץ מבנים יכול להינתן רק ל-12.5% מיחידות הדיור במדינה, אשר בעליהן משלמים עבור החברות באגודה. בארבע הרשויות המקומיות שנבדקו ניתן הסיוע של האגודה לבעלי דירות ב-90 מבנים בשנים 2015 – 2021 מתוך 4,424 מבנים מסוכנים שהוכרזו בשנים הללו. למשרד השיכון ולמשרד הרווחה והביטחון החברתי אין תוכניות ייעודיות שנועדו לסייע לבעלי דירות להסיר סכנות מבתיהם או לסייע לדיירים שנאלצו להתפנות לפתע מבתיהם. אין למשרד הפנים נוהל המאפשר ומנחה רשויות לסייע לדיירים בעיתות חרום.
הבניין בחולון לאחר קריסתו | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90.
לסיכום הדוח הארוך והמפורט, כותב מבקר המדינה כי סמכות הרשות המקומית לטפל במבנים מסוכנים, כפי שהיא קבועה בחקיקה, אינה מפרטת את האופן שבו על הרשות להפעיל סמכות זו. במועד הביקורת לא נקטו גופי השלטון המרכזי, בעיקר משרד הפנים ומשרד השיכון, פעולות הן לקידום הטיפול במבנים מסוכנים מצד הרשויות המקומיות והן לטיפול בהשלכות הכלכליות והחברתיות שיש לדבר.
לדבריו, גופים אלו, וכן הרשויות המקומיות, לא נקטו פעולה יזומה לאיתור מבנים מסוכנים, והדבר עלול להביא לכך שיהיו מבנים כאלה שאינם מטופלים אף שהם מסכני חיים. החשש המתמיד מרעידת אדמה במדינת ישראל, בצד החשש מאסון קריסת מבנים ישנים לא מתוחזקים, בדומה לאירועים שקרו במהלך 2021, ופוטנציאל הנזק הניכר של מבנים מסוכנים, מחדדים את הצורך בהסדרת נושא הטיפול במבנים מסוכנים ובצמצום הפערים בין הרשויות. על הרשויות המקומיות לפעול למיצוי האמצעים העומדים לרשותן כדי להבטיח את הטיפול היעיל במבנים מסוכנים ואת הסרת סכנת הבטיחות המרחפת על המחזיקים בהם ועל הציבור, תוך ביצוע פעולות מיפוי ופיקוח יזומות, בלי לפגוע בבעלי מבנים שלא לצורך.
