תופעה מעניינת: צעירים זוכרים את הניתוח שעברו למרות שהורדמו

מחקר חדש מצא שבעת ניתוח תחת הרדמה בשיטת אינטובציה אצל בוגרים צעירים, 11% מהמטופלים נמצאים ברמת הכרה מסוימת, ונשים נמצאות בסיכון מוגבר פי שניים לכך. המחקר הבינלאומי, שבו השתתפו חוקרים ממחלקת ההרדמה של בית החולים רמב"ם ומהטכניון, הובא באתר doctorsonly וצפוי להתפרסם בכתב העת British Journal of Anaesthesia.

לפי מחקרים קודמים, הוערך שמצב של הכרה במהלך ניתוח, מבלי שהמטופל זוכר זאת לאחר ההתעוררות, מתרחש בלפחות 5% מהליכי ההרדמה הכללית ואולי לעתים קרובות יותר אצל צעירים. מצב הכרה זה נקרא הכרה מחוברת ומצב זה מזוהה על פי תגובת החולה לפקודה.

מטרת המחקר הייתה לקבוע את השכיחות של הכרה מחוברת לאחר הרדמה הכוללת אינטובציה של קנה הנשימה בקרב צעירים. המטרות המשניות של המחקר היו להעריך את אופי התגובות הללו, לזהות גורמי סיכון רלוונטיים ולקבוע את הקשר שלהם לתוצאות שלאחר הניתוח.

במחקר העוקבה הפרוספקטיבי הבינלאומי והרב מרכזי, נעשה שימוש בטכניקת האמה המבודדת להערכת ההכרה זמן קצר לאחר אינטובציה של קנה הנשימה. טכניקת האמה המבודדת (Isolated forearm technique) הספציפית שבה נעשה שימוש במחקר התייחסה לביקורת על שיטה זו, הטוענת שתגובות היד עשויות להיות רפלקסיביות ובלתי רצוניות. לשם כך, במחקר הוערכה תגובה לפקודה, למשל "לחץ את ידי", לעומת התגובה למשפט חסר משמעות. הנבדקים נשאלו גם אם חוו כאב במהלך הניתוח או זכרו משהו מהניתוח ואם חוו דליריום שלאחר ניתוח.

הטכניקה כללה שימוש במד לחץ דם שמנופח סביב האמה כדי למנוע את שיתוקה לאחר מתן משתקי שרירים. החוקרים הקריאו לנבדקים סדרה של פקודות, משפטים, והתחלות של מילים עשר שניות לאחר האינטובציה של קנה הנשימה. לחיצת יד כתגובה לפקודה מילולית או משפט ללא משמעות נחשבו לתגובה המעידה על הכרה מחוברת.

נבדקים שיזמו לחיצת יד כתגובה לפקודה או משפט ללא משמעות נחשבו כמגיבים. נבדקים שלחצו את היד כתגובה ללרינגוסקופיה (לפני הקראת המשפטים) לא נחשבו למגיבים, אלא אם כן לחצו שוב את היד בתגובה להקראת המשפטים.

הרדמה כללית היא מצב של חוסר הכרה וחוסר תגובה ורק במקרים נדירים המנותח זוכר בפירוש את מה שקרה במהלך הניתוח (0.1%-0.2%). עם זאת, מצב של הכרה בזמן הניתוח ללא היזכרות מפורשת מתרחש לעתים קרובות יותר. מצב זה, שנקרא "הכרה מחוברת", כולל חוויה של גירויים סביבתיים, בניגוד למצב של "הכרה מנותקת" שאינו כולל גירויים סביבתיים, כמו חלום.

מצב של הכרה במהלך ניתוח הכולל זכירה של אירועי הניתוח קשור לירידה בשביעות הרצון מהניתוח, דיספוריה ואף הפרעת דחק פוסט טראומטית ובאופן כללי, זה לא מצב רצוי בזמן הניתוח לא לחולה ולא לצוות.

במחקר נבדקה, כאמור, השכיחות של הכרה מחוברת בהרדמה כללית הכוללת אינטובציה של קנה הנשימה אצל מבוגרים צעירים. נבדקו גורמי סיכון פוטנציאליים כולל מין, שכן לפי תצפיות קודמות, נשים מתעוררות מהר יותר מהרדמה כללית, וסקירות מקרה של הכרה עם זיכרון מהניתוח גם מראות שיש הבדל בין המינים בשכיחות התופעה. בנוסף, נבדק במחקר אם חשיפה מתמשכת להרדמה (תוך ורידית או בהנשמה) עד לאינטובציה של קנה הנשימה הייתה קשורה להפחתה בשכיחות של הכרה מחוברת.

המחקר נערך בעשרה בתי חולים ברחבי העולם, כולל בישראל (רמב"ם), ארה"ב, בלגיה, גרמניה, וניו זילנד. גיל המטופלים היה בין 18-40, כולם עברו הליכים בהרדמה כללית עם אינטובציה של קנה הנשימה.

במחקר השתתפו 338 אנשים, בגיל ממוצע של 30 ו-69% נשים. תגובות לאחר אינטובציה התרחשו ב-37 נבדקים (11%). נשים הגיבו יותר מגברים (13%, 31/232 לעומת 6%, 6/106). הסיכון לתגובתיות ירד כאשר ניתנה הרדמה מתמשכת לפני ההליך הרפואי.

נמצא שנשים נטו לחוות הכרה מחוברת פי שניים יותר מאשר גברים. ייתכן שלנשים יש רגישות שונה לתרופות הרדמה, ומחקרים הראו שהן צריכות לקבל כמות גדולה יותר של חומרי הרדמה.

נבדקים שנחשפו להרדמה מתמשכת לפני הלרינגוסקופיה נטו להגיב פחות. נמצא שגיל הנבדקים לא השפיע על הנטייה להגיב וכן לא היה הבדל בשיעור הדליריום בעת ההתאוששות לאחר הניתוח בין מגיבים ללא מגיבים.

בראיונות לאחר ההתאוששות ושבוע לאחר הניתוח, חלק מהנבדקים דיווחו שזכרו שאנשי צוות הניתוח דיברו במהלך הניתוח וזכרו מה אמרו, והצוות אישר שאכן הדברים נאמרו. היו נבדקים שזכרו שהקריאו להם מילים, שביקשו מהם ללחוץ יד והיו נבדקים שזכרו תחושות כמו כאב של חתך, גילוח, או תחושה שמישהו אוחז בידו.

מסקנות המחקר הן שיש לשקול חשיפה מתמשכת לחומרי הרדמה בין התחלת ההרדמה לבין אינטובציה של קנה הנשימה כדי להפחית את השכיחות של הכרה מחוברת.

המחקר פורסם באתר doctorsonly