המבחן של גפני, והקרב בין בנט לברק על התואר המפוקפק | ארי קלמן

הקרב בין ברק לבנט על הטייטל המפוקפק

ראשו של נפתלי בנט טרוד רק בדבר אחד: כיצד יחמוק מהכתם של ראש הממשלה שכיהן לזמן הקצר ביותר בתפקיד. בנט יעשה כל דבר כדי לא לרשת את התואר המפוקפק 'ראש הממשלה הכושל ביותר' בו מחזיק עד כה אהוד ברק, שכיהן בתפקיד ראש הממשלה למשך שנה ו-245 יום בלבד.

השבוע סיכם בנט שנה לתפקיד, ונותרו לו עוד 243 יום להחזיק מעמד כדי לעקוף את ברק ולחמוק מהתואר המבזה. לכן ניתן להעריך כי הוא ישלם כל מחיר במטרה לצלוח את כנס הקיץ, שיקנו לו עוד 138 יום עד לחזרה לכנס החורף, אז בוודאי תתפרק הממשלה, ונוסיף לכך את חודשי הבחירות, הרי שבנט עשוי לעבור את מכשול 'הלוזר' ולעקוף את כהונת אהוד ברק. בנט יקווה שיהיו אלה נציגי מחנה לפיד שיצביעו בעד הפיזור (ראו הסבר בהמשך) מה שיסייע לו לחמוק מהביזיון.

המסלול של בנט אפשרי בדרך הבאה: תחילה אורבך יעניק לו את חודש יוני - המועד הסופי להעברת תקנות יו"ש. אחרי שייכשלו בהעברת התקנות, אורבך יעניק לבנט רק עוד שבועיים כדי לקבל את נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן שמגיע באמצע חודש יולי; אז עושה רושם, אורבך לא יוכל לומר "לא" לבנט שיבקש ממנו למשוך רק עוד שבועיים כדי לצלוח את כנס הקיץ.

הרוב הדומם שלא יצליח לפזר את הכנסת

מתוך 24 כנסות בהיסטוריה הישראלית, 10 בלבד שרדו קדנציה מלאה; אחת נפלה באי העברת התקציב (הכנסת ה 23); ועוד 13 מכוח חוק פיזור הכנסת. אגב, אף אחד מחוקי פיזור הכנסת לא עבר ללא סיוע של הקואליציה רובם אף ביוזמת הקואליציה. כך שהאופוזיציה לבד, גם עם 61 אצבעות במליאה, לא תוכל להעביר את החוק מבלי להסתייע בחברי הקואליציה הרשמית.

אחרי שחוק פיזור הכנסת יעבור בקריאה טרומית, אולי עוד שבוע הבא, הוא יגיע לוועדת הכנסת שם לקואליציה יהיה רוב להפיל את החוק במידה ואכן ידרשו למנוע את הפלתו, כך שללא תמיכה של הקואליציה החוק לפיזור הכנסת יתקע מייד לאחר הקריאה הטרומית, למרות שהוא מדרון חלקלק בדרך לבחירות, ולעת עתה אף ממשלה לא חמקה מהתפרקות לאחר שחוק פיזור הכנסת עבר טרומית.

אורבך מודע לכך הייטב ולכן הוא מקווה ומאמין כי הפיזור בטרומית יביא להקמת ממשלה חלופית, אך נקווה בשבילו כי לא יתאכזב לגלות כי מרבית פורום ראשי בלוק הימין אינם מעוניינים בממשלה חלופית אלא בבחירות, בצל הסיכון שיחזרו לאותו תיקו שמלווה אותנו זה ארבע מערכות בחירות.

המבחן של גפני והתקווה של אורבך

גם באופוזיציה חלוקים בשאלה מי עדיף כראש ממשלת מעבר: האם נפתלי בנט או שמא יאיר לפיד. נתניהו יעדיף את לפיד משתי סיבות, אחת: הוא לא נוגס לו בגוש. הסיבה השנייה: קמפיין של הליכוד שמדגיש את הסכנות של לפיד בשלטון, נוח לנתניהו; ואילו לפיד ירוויח מכך שהמפלגות הקטנות כמו מרצ והעבודה וגם קצת בכחול לבן ייפגעו, מה שיסתום את האפשרות של ממשלת אחדות בלעדיו.

מנגד, יש מי שמעדיף את בנט כראש ממשלת מעבר ולא בגלל שהם אינם מסכימים גם התזה של נתניהו כי לפיד יביא להצבעה במעוזי הימין, אלא פשוט כי הם אינם רואים תרחיש בו יושג 61 למחנה נתניהו ועל כן לפיד עלול להישאר ראש ממשלת מעבר לזמן רב ואז זה באמת הופך (לטענתם) למסוכן.

החודש הקרוב הוא חודש קריטי עבור ח"כ משה גפני, הדמות הבכירה ביותר מאנשי המפלגות החרדיות בכנסת, דרעי יודע להעיד היום את מה שלא ידע לפני כמה חודשים, קשה באמת לשלוט בהכול דרך הבית בהר נוף או המשרדים בהר חוצבים, כך בשבועות האחרונים היה זה גפני שעודד ושמר על קשר עם ניר אורבך והיה שותף לשכנע אותו מול הלבטים והחששות בדרך להחלטה אותה עדיין לא קיבל במלואה.

אורבך וגפני אמורים להיפגש בקרוב ולגבש יחד תוכנית בניסיון להרכיב ממשלה. גפני עצמו מאמין כי ניתן להקים ממשלה לצד בני גנץ או אפילו רוב חברי תקווה חדשה ואיילת שקד, והשאלה היא כמה רחוק הוא יתעקש מול בנימין נתניהו שחותר לבחירות בניגוד לרצון חברי הליכוד, שחוששים מהפריימריז ומעדיפים קודם להקים ממשלת חילופין בה יוכלו לשקם את מעמדם דרך משרדי הממשלה.