בעקבות הפסקת האש בצפון, יו״ר ועדת הפנים ח״כ יעקב אשר יכנס בשבוע הבא ישיבה מיוחדת בוועדת הפנים על היערכות המדינה לשיקום הבינוי והתשתיות של יישובי הצפון וקידום תנופת הפיתוח בהם, בהשתתפות השר במשרד האוצר ח״כ זאב אלקין, ופרויקטור הצפון אלוף במיל' אלעזר מרום (צ'ייני) וראשי הרשויות בצפון.
התגייסות המונית בעקבות חשיפת סיפורו של יהודה אלקבץ
גדולי הדור ביניהם מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א מתגייסים למיזם המרגש עבור החתן שגדל בכפר ערבי
מאז שחשפתי את סיפורי ראיתי התגייסות מרגשת", מספר יהודה אלקבץ שחשף בגבורה לקראת חתונותו, את מסכת חייו הסבוכה. "לא הפסקתם להרעיף עלי את האהבה המיוחדת של עם ישראל, את הערבות ההדדית ונוכחתי שאחים לעולם לא עוזבים".
ועדיין ההוצאות סביב תחילת החיים עצומות!"
לחצו כאן וסייעו לנישואי יהודה אלקבץ>>>
גדולי הדור ביניהם מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א ר' אהרון ברנדסדורפר שליט"א נפתלי נוסבוים שליט"א פונים בקריאה: "תערב נא בקשתי אליכם לבוא לעזרתו ולתומכו ולסעדו שיוכל ליכנס לחופה ולגדל צאצאים מתוך נחת והרחבה ושכרכם הרבה מאוד להתעסק בדבר גדול ונשגב כזה להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים ולגדל בני אברהם יצחק ויעקב על דרך המלך ובזכות זה גם אתם תתברכו מידה כנגד מידה שתראו רוב נחת דקדושה מכל צאצאיכם מתוך הרחבת הדעת"
סיפורו של יהודה אלקבץ חשף בעת האחרונה, סיפור חיים עצוב ומרגש כאחד.
"כשהייתי ילד כינוי הגנאי הכי נפוץ של החברים שלי כלפי היה "יאהוד רוך מן הדא"
שאלתי את עצמי לא פעם, למה מכנים אותי יהודי, איך קשור אלי כינוי הגנאי הזה?
הבנתי שככל הנראה משהו מסתתר מאחורי הקריאות הללו..
בהמשך התחלתי לעבוד במרכז הארץ, עסקתי במגוון עבודות כפיים. אז הייתה הפעם הראשונה בה הייתי צריך טלפון אישי לצורך העבודה.
אחרי כמה ימים שהייתי מחוץ לסחנין, החלטתי לנצל את ההזדמנות ולערוך בירור על דבר זהותי.
בפעם הראשונה שחזרתי לסחנין, חיפשתי מידע שיוכל לסייע לי לפתור את תעלומת חיי.
ואכן, מצאתי דף עם מספרי טלפון בכתב ידה של אימי.
התקשרתי, מעבר לקו ענתה לי אישה יהודיה וכן, אני הבן של אחותה. יש עוד שתי דודות והם ישמחו מאוד ליצור איתי קשר.
כך גם נודע לי שאני בן לאמא יהודיה ולא זו בלבד, אני שייך למשפחה מיוחסת לר' שלמה אלקבץ בהמשך גם ידעתי שהוא חיבר את הפזמון "לכה דודי"
במשך שלוש שנים ביליתי בבית הכנסת בצום יום הכיפורים.
בשנה השלישית, לאבא נודע שהייתי בבית הכנסת ביום הכיפורים וכשחזרתי הביתה הוא קיבל את פני בצרחות, תפס רהיטים, בקבוקי זכוכית ומכל הבא ליד והצליף בי, כשבכיתי לו מדמם "אבא תרחם עלי" הוא ענה לי "לא אעזוב אותך עד שתמות"
ברחתי מהמקום עד שארית כוחותי וקרסתי, בפעם הבאה שהתעוררתי זה היה בבית חולים.
היום אני יכול להגיד: אמנם הרגע הכי קשה שחוויתי זה היה רגע ההתפכחות שלי כשהבנתי שאבא לא מרחם עלי. אבל אותו הרגע גם היה הרגע הכי טוב בחיי כי הוא הרגע בו התפכחתי ובזכותו אני יושב היום בישיבה וברוך ה' הגעתי לנשואי עם אישה יהודיה כשרה
אני פונה אליכם, יהודים, אחים שלי, תהיו איתי ברגעים הללו בו אני צועד פסיעות ראשונות בתוך הבית היהודי, כי אבי ואימי עזבוני.