השיחה של הרבי שחלה שטלטלה את עולם החסידות

שיחת קודש מיוחדת ומטלטלת מהאדמו"ר מויז'ניץ לונדון, התפרס ה לקראת חג השבועות ע"י הסופר התורני הרב טוביה פריינד, בעיתון 'המודיע' ובמגזין 'די-וואך'.

מדובר בשיחה נדירה ואישית של הרבי לעיתונות החרדית, לשיחה טס הרב פריינד במיוחד ללונדון כדי לרשום את השיחה, ובה דברים מרטיטים, אודות הנחיצות בקירוב נפשות הנוער, להחדיר בהם אהבה לתורה ומצוות; ועל האופן לקרב את הבחורים הצעירים, נשמות טהורות שנפלטו מהמסגרת החינוכית ונשרו לתהום הנשיה, שיש לפעול להצילם. וכן עורר והשמיע דברים על אהבת הבריות ומידת השלום בין איש לרעהו.

כידוע, האדמו"ר מויז'ניץ לונדון מוסר נפשו כל הימים לחנך ולגדל לגיונות של תלמידים מופלגים. ויחד עם זאת מקדיש שעות רבות לנופלים כדי לרוממם ולהחזירם למוטב לאור התורה והמצוה. בשיחה המיוחדת שוחח הרבי אודות בחורי הקהילות, איך וכיצד ניתן לפעול בעצה ובתבונה לרומם ולייקר את המוצלחים שבחבורה כדי לשמר את הקיים, ומאידך להחזיר ולקרב את הנחשלים והמאתגרים יותר, להצילם מלהבה ולא להשליך חלילה אבן אחר הנופלים. וביום לפני שעבר טיפול רפואי מורכב, השמיע את הדברים, להלן קטעים משיחה מיוחדת זו:

בדברי השיחה אמר הרבי: "שנים רבות שהנני משתדל לפעול בעניין זה. בחורים רבים באים להתחזק. אבל אין ביכולתי לעזור וללוות תמיד את כולם. אך יש לעורר עוד ועוד בעניין זה. כן בלע"ה מתרבים הבחורים ויש לשים לב אל כולם. ללוות כל בחור ובחור ולראות האיך הוא מתעלה בעבודת הבורא יתברך בווארימקייט והערליכקייט".

כשנשאל איך מכינים כל כך הרבה 'אוזניים קשובות' לכל כך הרבה בחורים?

ענה הרבי שליט"א: "אכן קשה היה הדבר שלא במסגרת ישיבה לעקוב ולהקשיב לכל בחור בפרטות. בדרך כלל ההקשבה הינה לאחר שכבר החלו הבעיות השונות, וכבר היה במצב של ירידה, אזי נזכרים להקשיב לו. וזה חשוב מאד להקשיב לו גם בשעה זו, כדי להחזירו למוטב ולהצילו מרדת שחת".

"ברם לאחרונה זכינו בס"ד שהתעוררו קהילות הקודש בארץ הקודש לעשות תיקון גדול, באופן שמעמידים בכל קהילה אנשים מיוחדים ה'אחראים' לפעול בענין זה, במסגרת מיוחדת, תחת השם 'משכני' או 'משוך נועם' וכדומה, שאינו שייך לשום פארטיי - מפלגה, רק לקהילות כלל ישראל, שכל קהילה מקבלת על עצמה האחריות על כל צרכי הנפש של כל בחור מהקהילה".

"לפי מה שנתברר לי, פועלים במסגרת זו גדולות ונצורות, וכגון: שמסדרים מעמדים וסדרים המושכים הלב, בזמנים שהבחורים אינם בישיבה, כמו בבין הזמנים וערבי ומוצאי שבתות; או שמייסדים 'חבורות' המתאספים עם 'ראש חבורה' המשפיע לחזות בנועם ד' ולהעלות כל בחור לפי מדרגתו".

עוד נשאל הרבי ע"י הרב פריינד: בעצם מדוע המסגרות החינוכיות, הישיבתיות, הקהילתיות והחסידויות לא יתמודדו עם בחורים אלו? מדוע צריכים ל'אחראים' ו'ממונים' שיעבדו עם הבחורים?

ענה האדמו"ר: "המסגרות החינוכיות הרגילות מתמודדות עם הבעיות הפנימיות של עמידה בתוקף על סדרי הזמנים ומשמעת מול מאות בחורים, וקשה עד בלתי אפשרי לבוא ולתבוע מהם להתייחס ולהתמקד בכל בחור בנפרד, לטפל בו במקצועיות ובפרטיות משל היה 'בן יחיד'. וגם מחמת ההרגשה של הנהלת הישיבה שהבחור הורס ומקלקל להם את הישיבה; ואם תרצה שההורים יטפלו בדברים, אגלה לך כי הרבה פעמים הבעיה העיקרית הינה בקשר האישי הרופף של ההורים עם בנם הבחור שההורים משתמשים ב'שמאל דוחה', ודווקא אז צריכים לאנשים שיילכו עם הבחור ב'ימין מקרבת' ולהיות 'אוזן קשבת' להקשיב למצוקותיו".

"יש גם את הבעיה הרגשית של ההורים, שמאשימים את כולם בבעיות בנם; לכן עינינו נשואות אל ראשי הקהילות שיבינו ויפנימו את האחריות הגדולה המוטלת על כתפיהם, להצמיד אברך לכל בחור מתוך הקהילה ולהעלותו על דרך המלך במילים טובות וביצירת קשר אישי וקרוב. ודווקא באופן כזה הקהילה, או החסידות יכולה להתגייס ולפעול רבות למטרה קדושה זו, ולחבר את בני הנעורים לחיי הקהילה בטוב ובנעימים, מה שיביא אותם לידי התעלות רוחנית ולחיזוק פנימי בין השורות". 

בדבריו ציין הרבי: "העיקר להתחבר אל בחורי הקהילות בדרך של 'ימין מקרבת', ומשמשים להם כ'אוזן קשבת' וכ'יועץ' לנווט את דרכם. וברגע שהבחור יודע שיש לו אוזן קשבת, אזי בהרבה מהקשיים ישתף את המקשיב לו, ובכך נוכל לפתור בעיות רבות שיתפתחו במהלך חייו. ב"ה שארגון 'משכני' פועלים לפי הדרכה שמקבלים מגדולי המחנכים, מבחינים מיד בבחורים המתקשים בנסיונות, ועוזרים להם מבעוד מועד. וכשבחור מהקהילה צריך עזרה שהורים ומשגיחים לא יכולים ליתן ולהעניק, פונים אל ה'אחראים', והם מטפלים בבחור. וכשמבחינים שבחור צריך עזר מיוחד, דואגים שיהיה לו מומחה המתאים לו ולהשקפת הקהילה, ומלווים אותו. והעיקר להשתדל בכל הכוחות, יחד עם ההורים וצוות הישיבות, ששום בחור לא יישאר בלי מסגרת. כי בחור ללא מסגרת עלול להתדרדר לדיוטא תחתונה רח"ל".

לאחר מכן עבר הרבי ונגע בנקודה המטלטלת בהתמודדות עם אלו שהידרדרו ונפלטו מהמסגרת, בדרכים שיש לפעול ולהחזירם למוטב, לדרך התורה ויראה כמסורת אבות.

"לצערנו יש היום אלפי הורים שמתאבלים על בניהם הבחורים המתים מיתה רוחנית על ידי נסיונות הדור האחרון, אשר גדול המחטיאו יותר מן ההורגו. ועל צער גידול בנים הזה אינם מקבלים תנחומים, כשעיניהם רואות בחורבן חיי בניהם ודורותיהם ואין בידם להושיע. וזה הצרה הגדולה ביותר בזמננו, כפי שאני רואה במסגרת התפקיד שהוטל עלי לישב ולשמוע צרות ישראל בעיר ואם בישראל.

"ולזה הזמן גרמא להתעורר להרבות פעלים להצלת נפשות אלו. והמציאות היא, שאף שהמצב איום ונורא ומתרבים הקרבנות, יש מיעוט ההשתדלות בזה, מפני היאוש, שמקבלים דברי האומרים שאי אפשר להציל בחורים הנופלים ברשת הכלים הטמאים של היצה"ר של זמננו. ולכן יש לעורר, שזה עצת השטן המשתדל לעכב מלעסוק בזה. וגם אותי עיכב כמה פעמים בטענות שונות שלא ראוי לי להיות קופץ בראש לכתוב ולעסוק בזה".

האדמו"ר מויז'ניץ לונדון, מציע לפעולות מעשיות בהם יש לנקוט, הדברים נוגעים לא רק לבני חו"ל, ששם נסיונות רבים, ומשפחות רבות מתמודדות עם נערים אלו, אלא גם בארה"ק צריכים לרחמים גדולים לפעול בעניין: "באמת יכולים וצריכים לפעול הרבה: מי שהוא בתחילת נטייתו מהדרך הישר, בוודאי אפשר להצילו לגמרי עם קצת השתדלות; יש שבעצמם מתחרטים, אחר שכבר שינו צורתם ולבושם וכדו', אבל צריכים איש שיעזור להם לחזור; גם מי שנראה שכבר נפל לרשת היצר, הרבה פעמים באמת אפשר להחזירו בדרך הטבע; גם כשאי אפשר להחזירו בדרך הטבע, רואים שהבא לטהר מסייעים אותו, כי לא ידח ממנו נידח; במצב שלא זוכים להחזירו לגמרי, זה לא פוטר אותנו מלהשתדל להחזירו במקצת; אפילו במצב שלא יחזור כלל, כדאי ההשקעה שלא יפול יותר, ושלא יגיע לדיוטא התחתונה; תמיד יש לפעול שלא יסתובבו בחוצות בבטלה המביאה לידי שיעמום, ושלא יקלקלו אחרים. כי בדברים אלו, ההתחברות לחברים רעים היא הגורם לצרות כאלו; וזה דבר נחוץ כל כך, שכדאי כל ההשתדלות אפילו אם היו מצליחים רק באחד מאלף".

הרבי גם עורר לפעול בענין הצלת הנוער הנושר: "כמו שמייסדים ומחזיקים היום בכל ישוב יהודי 'חברה הצלה', ושאר חברות ואירגונים כיוצא בזה, להצלת גופים הנמצאים בסכנה, כך ראוי לייסד ולהחזיק בכל המקומות חברות ומוסדות להצלת נפשות הנמצאות בסכנה. וכמו שכתב בשלה"ק על מצות 'לא תעמוד על דם רעך', שאם נתחייבנו בהצלת הגוף כל שכן בהצלת הנפש. והמקיים ומרפא נפש אחת מחולי הנפש, שומר בזה על כל הסביבה, כי דרכם לילך ולהזיק ולהדביק אחרים ל"ע.

"אם יתעוררו רבים לפעול בזה בגוף ובממון, להגדיל ולהרבות חברות ומוסדות ואנשים מוכשרים העוסקים בזה בהצלחה בדרכי נועם, ובפרט לשמור על אלו שעוד לא נפלו לשאול תחתית, בוודאי יזכו בכח הרבים לסייעתא דשמיא מרובה, כמו שרואים שבכח הרבים פועלים גדולות ונצורות בדברים שונים. וגם בדעתי אי"ה לעשות בזה השתדלות, ולה' הישועה לפתוח לנו פתח כפתחו של אולם. אבל המצב שהנני נמצא אין כח בידי, ואולי בדברים אלו שיתפרסמו יתעוררו רבים לפעול, והלוואי ונציל אפילו נפש אחת מישראל מרדת שחת".

האדמו"ר שוחח על הדחיפות הגדולה שיש בהצלת נפשות זו, אך משום מה עדיין צריך לעורר את הקהל שיבינו וישכילו את חומרת הדברים: "אמרתי את הדברים בעת ישיבתי יחד עם רבני 'משכני', וראויים לאומרם שוב: לפני כמה שנים היו מספר בחורים צעירים שנאסרו בבית האסורים במדינה רחוקה, כאשר כל בית ישראל מכל מקומות מושבותיהם נחרדו מאד במשך כל התקופה שהיו הנערים נתונים תחת מסגר ובריח, ולא התקררה דעתם, עד שהפכו את כל העולם כולו בשתדלנות ובמעשים כדי להביאם לשחרורם בהקדם. אמנם, אחרי שיצאו הנערים מתוך כותלי בית האסורים, אחד מהם היתדרדר מאד ר"ל והגיע לבאר שחת ברוחניות".

"והפליא אותי ביותר על כך שלא עשו כלום למענו בעת הזו, אף אחד לא נזעק על המקרה החמור הזה, כאשר בעינינו, על-כל-פנים, נפילתו הרוחנית חמורה שבעתיים מישיבתו בבית האסורים. באמת זהו כאב-לב גדול על-כך שלגבי דברים חשובים אלו העומדים ברומו של עולם וציפור נפשה של היהדות הנאמנה תלויה בהם, לא עושים מספיק ולא מרימים קול זעקה כפי שעושים אצל דברים אחרים שרוצים לעורר בהם את העם לפעול ולעשות. ולגבי בחור זה באופן אישי יתכן שאם היו עושים ומעשים כמו שעשו לכל הפחות למענו בתקופת ישיבתו בבית האסורים, יתכן כמעט בוודאות שהיו יכולים להצילו ולהעלותו חזרה לדרך המלך". 

נושא נוסף שמבקש הרבי להקדיש בשיחו, הוא נושא השלום בין אדם לחברו: "התבוננתי בגודל האחריות של כל מי שיש בידו לעורר על כך, ודיברתי עם גדולי ישראל, ובאנו למסקנא לכתוב בזה לכל ישראל, בשם כל ישראל, שכולם רוצים בשלום.

האדמו"ר ציין: "כי אף במחלוקות גדולות שנראה כאילו אי אפשר לבטלם, כבר הוכיחה המציאות שהבא לטהר מסייעים אותו מן השמים, ואין לך דבר העומד בפני הרצון, וליכא נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא. ובדרך כלל לא נחוץ כסף רב לקיום מצוה זו, אלא צריכים רק להתבונן לשנות מהלך המחשבה".

האדמ"ר עשה סדר בעניין וחילק את הדבר לשלוש סוגי מחלוקות המצויות: א. שנאת חינם; ב. מחלוקת בדיני ממונות. ג. מחלוקת לשם שמים.

"א. שנאת חינם: רוב המחלוקות באות משנאת חינם ממש, שבנויות על שמועות או דמיונות שוא, וקשורות לכבוד המדומה או שאר דברים של מה בכך. הרבה פעמים כשמתחילים לדבר בין הצדדים, רואים תיכף שהכל אחיזת עינים ממש, ואין כאן לא דובים ולא יער, אלא כל המחלוקת מתפוצצת ומתבטלת כמו 'בלון' גדול שנקבו בו חור קטן. ואף אם באמת פגע אחד בשני במשהו, כשמתבוננים רואים שאפשר להסתכל ב'עין טובה' וללמד זכות, וכדאי לוותר ולמחול. וכבר אמר זקה"ק בעל 'אהבת ישראל' זי"ע שעלינו להרבות 'אהבת חינם' כדי לזכות לגאולה.

"ב. מחלוקת בדיני ממונות: כשיש סיכסוך בגלל ויכוח בעניני ממונות, צריך כל יהודי להתבונן בעצמו ולהסביר לאחרים, שאין לבוא מזה לשנאה ומחלוקת. הרי יש משהו שחומד רוצה את ממון חבירו? הרי כל אחד רוצה רק כסף ששייך לו, ולא כסף ששייך לאחר. וכיון שטבע כל אדם שיש לו נגיעה לראות טובת עצמו, עליהם לילך ביחד ל'בית דין' לשאול למי שייך הכסף לפי דין תורה, ואז עליהם לציית ל'פסק' כמו שמצייתים לפסק בהלכות טריפות, בלי להתרעם על שום אחד, ובלי לחפש היתרים וכדו'. וגם באופן שבאמת גרם לו השני שיפסיד ממון, כדאי להיות נוח להתפייס ולמחול, שאין מרויחים כלום ממה שמחזיקים במחלוקת לאורך ימים.

"ג. מחלוקת לשם שמים: כשיש מחלוקת לשם שמים בין יהודים מאמינים, בהלכה או השקפה וכדו', הרי כך היא דרכה של תורה, וכל הש"ס מלא עם מחלוקות. אך אין סיבה שחילוקי הדעות יצטרכו להביא לפירוד לבבות, אלא ראוי שאף ישתדכו ביניהם, כדרך שמצינו אצל בית שמאי ובית הלל. וכבר פירש זקה"ק בעל 'אהבת שלום' זי"ע מה שאומר הקב"ה 'קשה עלי פרידתכם', שקשה בעיניו כשנגרם פירוד לבבות ע"י מה שנחלקים עליו מהו רצונו.

"בהבאת שלום מקיימים גם מצות גמילת חסדים, כי נאמנים עלינו דברי חז"ל שאין דבר טוב יוצא מתוך מריבה. גם אלו המעורבים במחלוקת, רוצים בפנימיות לבם שיהיה שלום, אלא שנפלו לזה בטעות, ויש להם קשיים לצאת מזה, כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. והנסיון מוכיח, שאלו שהתגברו על נסיונות המחלוקת המצויות אצל כל משפחה, רוקדים משמחה, וזה טובה גדולה בשבילם גם בגשמיות".

השיחה המיוחדת התקיימה בלונדון, בבית מקורבו הרב עוזר אוברלנדר, הדואג רבות לרפואת הרבי  בעיצומם של טיפוליים רפואיים מורכבים אותם עובר הרבי (הרה"צ רבי דוד בן סימה מירל לרפו"ש), לשם הגיע הסופר הרב טוביה פריינד, לרשום במיוחד את הדברים והתפרסם לקראת חג השבועות ורבות שוחחו על שיחה זו בחצרות הקודש כשיחה מטלטלת בציבור החסיד.