עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
פרשת נשא, חג השבועות תשפ"ב, 'צור – עולם של יין' ,KFWE בישראל
מדור שבועי מרתק באדיבות מומחה היינות שרגא גבהרד | והשבוע: 'צור – עולם של יין', KFWE בישראל
מטווח ירי צילום: מיכאל גלעדי, פלאש 90
פרשת נשא, חג השבועות תשפ"ב, 'צור – עולם של יין' ,KFWE בישראל
בפרשת השבוע אנו מוצאים 'עֲבֹדַת עֲבֹדָה' (במדבר ד/מז), ומה היא? שירת הלוויים. זו עבודה שהאוהבים אותה, שמחים לעבוד בה עוד ועוד, ממילא מתאים לה כזה שם, צריך עבודה כדי להגיע לעשות כזו עבודה. עבודת השירה היא ייחודית בכך שהיא צריכה להיות מדויקת. כל כלי וכלי צריך להיעשות בדייקנות, וגם כאשר מנגנים בהרבה כלים, צריך תחילה כל כלי להיות מדויק בניגון שלו, רק אחר כך, בשילוב שבין כל הכלים, לפעמים מאשרים לבס להאריך, או להיות הפותח, ולפעמים דווקא הקול הגבוה, מתאים לצוף מעל כל הקולות, הכל בהתאם לכשרון המוזיקלי של המלחין. את כל השילובים והשינויים עושים רק אחר שכל כלי וכלי עושה נכון את תפקידו.
עכשיו אנו צריכים להיזכר שאין אומרים שירה אלא על היין, ולמרבית הפלא גם בו פועלים בדיוק אותם הכללים. אין ליינן זכות לעשות משחקים וניסיונות בכל שלבי יצור היין, הכל צריך להיות מדויק, מדוקדק ומתוקתק לפי כללים. ענבים נקיים וממוינים, רק כאשר תגמר התסיסה, ויהיו הרבה סוגי יין משובח, הגיע הזמן לעשות שילובים.
בית היוצר של כלי הנגינה לא כל כך מעניין, אבל בית היוצר של היין, נקרא 'בֵּית הַיָּיִן', ומי שחפצים ביקרו, מזמינים אותו לבקר בבית היין (שיה"ש ב/ד). מהו 'בית היין'? זה הר סיני (תנחומא במדבר י'). השבת אנו בערב חג מתן תורה, בטרם נעשה סיור ב'בית היין', הבה נבין מה זה. היום 'בית היין' הוא החנות לממכר יינות, שם מקבלים הסבר על סוגי היין, ואף מאפשרים לטעום. ישנם גם יקבים שיש בהם 'חנות היקב', וכדי להשוות רקע מתאים, מציבים שולחן במרתף החביות, וטועמים את היין יחד עם הריח המיוחד של חביות העץ והיין השרוי בהם.
חביות עץ זו תרבות אירופית חדישה. זה לא בית היין המקורי, שכיום נעלם מן העולם. כי היקבים הותיקים מימי התנ"ך היו באזור מזרח התיכון, שבאלף שנים האחרונות הפך להיות מוסלמי, וממילא נעלמה תרבות היין. באירופה התפתחה שיטה של חביות עץ, וכדי שהעץ יהיה מורגש, צריך להחליף בכל כמה שנים את החבית, כי טעם העץ שבה מתפוגג.
ביקבים ההיסטוריים, היין היה נספג בבור היין, או בחביות חרס גדולות, ומשנה לשנה קיבלו דפנות הבור יותר ויותר טעם של יין. יקב צעיר לא יכול להציע יין עם ניחוח כבד, זה דבר שצריך להתפתח. גם הריצפה לא הייתה מקרמיקה, אלא האבן של המערה. גם היא סופגת משנה לשנה את כל היין שנשפך עליה. בימי חז"ל [וכנראה גם בתקופת התנ"ך], תנור שצולים בו בשר, ככל שהוא היה יותר ישן, ויותר הרבה שומן שרוף היה ספוג בדפנותיו הוא משובח יותר (מו"ק יז/א). במקומות בהם עדיין מייצרים גבינות יוקרתיות בשיטה ביתית, משמרים את הכלל הזה, ומעניקים עדיפות לחדרים לחים ואפלוליים, ששכבת אזוב מכסה אותם מבחוץ. ומשנה לשנה משתפר טעמן של הגבינות בחדרים אלה.
במשתה של אחשוורוש, קיבל כל סועד יין בגיל שלו בעצמו (מגילה יב/א). ההסבר הפשוט קשה להבנה, כי טיב היין מתחיל לרדת כעבור שבע או עשר שנים [תלוי בסוג ובאכסון], כנראה שאחר עשרים\שלושים שנים, הוא כבר אינו ראוי לשתייה. כיצד אפשר לתת לאיש בן ששים יין אפור\חום, עם משקעי צבע וחומצה? התשובה היא שלזקנים נתנו יין מיקב ותיק. הזקן קיבל יין שנעשה בחבית שכבר שמונים שנים עושים בה יין כל שנה ושנה.
הארכנו ביין, כדי שהוא יהיה לנו קרש קפיצה ל'בית היין' =הר סיני. גם כאן הכללים זהים. כל דור של לומדי תורה, מוסיף עוד יסודות, חוקים וכללים, שהדור הבא כבר מקבל אותם כמובנים מאליהם, ואיתם הוא ממשיך לעדכן, לסכם, לחדש ולהוסיף. כך התורה כמו היין, כשלומדים אותה מהזקנים, שלמדו מהזקנים, שלמדו מהזקנים, מדור לדור היא משתבחת.
משה רבינו ביקש מהקב"ה רשות להיכנס לשיעור של רבי עקיבא, והוא לא הבין מה לומדים שם (מנחות כט/ב). מה הפירוש? יש להציע משל: במרוצת הדורות ניסחו את האיסור של בישול בשר בחלב, וקבעו שחתיכת הבשר שהייתה כשרה לפני הבישול, היא עצמה הופכת להיות אסורה, כמו בשר נבלה. בעוד דורות אחדים קצרו חוק זה לנוסחה בראשי תבות, ואמרו: 'חנ"ן', שאומר: "חתיכה נעשית נבלה". עוד ניסחו בדורות אחרים, הבדל ברור בין מה שנתבשל עם האיסור בעצמו, לבין מה שנתבשל אח"כ בסיר ההוא, וקבעו מעמד של 'איסור בלוע'. כך הוא גם ב'שטרות', ב'מיגו' ב'מריה-קמא', ב'ספק-ספיקא', ובעוד מקצועות בתורה. ישנם הרבה מושגים, שבעיני הלומד נראים כיום פשוטים וברורים, בעוד שכדי לבאר אותם, יש צורך בהקדמות, הצעות רקע ובאורים. בן דורו של משה רבנו, יכול היה להגיע לכל זה, אבל לא על ידי קיצורי - דרך. אפשר להציע לכך משל מתחום החומר. ברור שאדם הראשון היה החכם מכל אדם, שהרי את כל החכמה של כל בני- האדם בכל הדורות, הם שאבו ממנו, וגם ידיעות עמוקות ורחבות בחכמת הטבע והעולם היו לו. אף על-פי-כן, אם יקום היום לתחיה, ויראה איזה כלי חשמלי פשוט, כגון קומקום, או מכשיר אלקטרוני פשוט, נניח שעון- יד, הוא אינו אמור לדעת מעצמו מה זה, מעצמו הוא לא יכול לדעת דברים שדורשים הרבה מסקנות זו על גבי זו. אחר שיסבירו לאדם הראשון שלב אחר שלב, את כל מה שהניסיון אסף והמדע צעד במשך אלפי השנים, רק אז הוא יבין כיצד פועלת המערכת, אלא שאז הוא עתיד להבין עוד יותר טוב, ממה שמבינים זאת אלה שהמציאו מכונה זו ושכללו אותה, ממילא הוא יוכל להצביע גם על לקויים שרצוי וכדאי לתקן.
זהו אם כן 'בית היין' שנכנס אליו השנה במוצאי שבת, נשים יין ישן ומשובח על השולחן, לידו חומש, או גמרא או 'תיקון ליל שבועות', ונזכור ששניהם הינם 'בית היין'.
לכבוד כזה מאמר משובח, קופצים לי בראש לפחות עשרה יינות משובחים, אבל, לא אציע יותר משלושה:
עוד רגע לפני ההצעה אספר לכם שהשבוע השתתפתי בתערוכה KFWE שבשנים כסידרן הייתה מתקיימת אחת לשנה, והשבוע לאחר הפסקה קצרה התערוכה חזרה ובגדול.
חברת 'צור – עולם של יין' חברת הייבוא מהגדולות בארץ ליינות כשרים יוזמת ומפיקה את אירוע השקת היין השנתי ה-KFWE בישראל, בפעם העשירית.
האירוע מתקיים ב6 ערים ברחבי העולם: ניו יורק, מיאמי, לוס -אנג'לס, לונדון, פריז ותל אביב.
בתערוכה היה למעלה מ300 יינות ומשקאות אלכוהוליים מרחבי העולם. צרפת, קליפורניה, איטליה, ספרד, פורטוגל, ארגנטינה, ניו זילנד, הולנד, ישראל, ועוד.
לא ארחיב פה יתר על המידה רק אתן לכם המלצה לשלוש יינות. שני אדומים - דומים אך שונים ואחד לבן, שיתאימו לשבת ולחג הבא מיד אחריו.
נתחיל מהיינות האדומים ששייכים לקונצרן הענק של היינות הכשרים 'הרצוג' סדרת- 'variations' בסדרה זו יש כמה יינות, אני רוצה להתמקד ב'חבית אמריקאית ובחבית צרפתית'. שני יינות שעשויים בדיוק מאותם ענבים (קברנה סוביניון) ומגיעים מאותם כרמים (קליפורניה-איזור החוף הצפוני) ובאותה עשיה ואותה תקופת התיישנות (תשעה חודשים). ההבדל היחיד שמפריד ביניהם זו סוג החבית (אמריקאית או צרפתית) בה היין התיישן.
למעשה שני היינות עשויים היטב ויש דמיון ביין. ההבדל הוא בעיקר כשבחבית האמריקאית היין עוצמתי מיד בהתחלה ולאט לאט מתאזן, ובחברו הצרפתי היין מתחיל יותר רגוע ואלגנטי ומקבל נפח עם הזמן.
15% אלכוהול. המחיר כ130₪.
ועכשיו ליין השלישי, יין לבן לסעודת החג החלבית.
'הרנזה' לבן 2020 מ'יקב אלוי שבספרד.
בלנד של 'סוביניון בלאן' שאותו כולנו מכירים, אבל איתו חיברו זן ספרדי 'פנסה בלנקה' (לא מוּכר לנו אבל באיזור אליה שבספרד הוא הזן העיקרי).
הבלנד הזה מעניק ליין את הגוף והמאפיינים האופייניים לזן הפנסה בלנקה, ואילו הארומה והאלגנטיות מתקבלים מזן הסוביניון בלאן.
צבע קש, ריחות של פרי בשל מעט לימוני ופירות טרופיים. גוף בינוני\מלא, מרירות מעניינת, זה יין שמתאים מאוד לארוחה חלבית, היין צריך לזניות וכדו' יחד איתו.
12% אלכוהול. המחיר 60 ש"ח.
לחיים, שבת שלום וחג שמח
שרגא גבהרד – יועץ בתחום הכשרותי והמקצועי ביין, סדנאות יין וסיורי יקבים: 052-6176201.
http://kosher-wine.co.il
