הכתובת הייתה מרוחה על הקיר / כך קרס מתווה ההילולה במירון

במהלך חצי השנה האחרונה לא הפסיקו לזרום הדיווחים והתיעודים המטרידים מהר מירון. זה התחיל בהריסת השביל הטראגי בו נהרגו 45 קדושים, המשיך בפירוק כל הטריבונות, ממשיך בצווי פינוי לכל מה שנראה לא תקין וחוקי, וכלה בניסיונות האינסופיים לבנות את הכול מהתחלה, כולל גשר כהנים שיהיה "עם אישור" ורק של מהנדס מוסמך.

ואז הגיעו ההכנות לל"ג בעומר וברוך ה' התבשרנו כי יש פרוייקטור ויש "מתווה". הכול היה מאורגן בתכנון קפדני, בצורה דקדקנית. אולי יותר מדי. כל המשאבים הופנו למירון. לא היה "כלי עבודה" אחד שלא נוצל למלאכה המורכבת והקשה. 8000 שוטרים וסדרנים, מאות מחסומים, כבדים וקלים, מערכות תאורה, הגברה ומה לא. כמובן חוץ ממשולש אחד של 'לוקש'ן קוגעל' שלא נראה בכל אזור הציון.

אך אז הכול קרס. כלי עבודה אחד, אחד ויחיד, אך כל כך מהותי, אותו לא לקחו המארגנים בחשבון והיה חסר, גרם לכך. ולא, לא שהם לא רצו לספק אותו, אלא שצורת העבודה של המארגנים גרמה לכך שבמהלך תכנון המתווה ויישומו בשטח, הם לא לקחו בחשבון כלל רכיב אחד מהותי ודרמטי. לכלי הזה קוראים "הלב".

זה אולי נשמע קלישאתי, אך זו האמת והכתובת הייתה מרוחה על הקיר באותיות שחורות. נקודה. כל העוסקים במלאכת מירון שנים רבות, הכריעו פה אחד מראש: יהיה שם כאוס ולציבור לא יתאפשר לחגוג לכבוד התנא האלוקי.

יומא דהילולא קדישא של התנא האלוקי רשב"י הוא לא הטריבונות, הוא גם לא התזמורת ומערכות התאורה, ולהפתעתכם גם לא חלוקת ח"י רוטל או הכנסת אורחים כזו או אחרת.

אם אפשר להגדיר זאת בצורה יותר פשוטה: הילולת ר' שימע'ן הוא הכי לא טקס על פי "כללי הטקס". היא לא אירוע שתחום ומתוכנן על הדקות, אלא אירוע גדול ועצמתי הרבה מעבר לתכנון כזה אחר.

הילולת ל"ג בעומר במירון הוא קודם כל אירוע שכולו "לב", לב חם ובוער של רבבות עמך בית ישראל. לב שכוסף, שמחפש, מי להתרומם טפח מעל הקרקע בריקודים העזים שבחוץ, ומי לפרוק את מצוקתו וצרתו בפנים.

לא לחינם יום ל"ג בעומר במירון מוגדר: "בפנים יום כיפור ובחוץ שמחת תורה". כי המשותף בין השניים הוא, שהם זמנים שבהם הלב, הלב של כל אחד ואחד עובד בקצב כפול מהרגיל. אלו ימים בהם נופלים המחיצות. ימים בהם נותנים ללב להתבטא בספונטניות כדי להגיע לקרבת אלוקים, בלי להביט ימין ושמאל.

והלבבות האלו היו מתאחדים בכל שנה יחד, לרקוד ולבכות, לשמוח ולקבל מנת חיזוק רוחנית נוספת מר' שימע'ן. כי כדאי הוא ר' שימע'ן לסמוך עליו. ואת זה, את זה לא יכולים לספק גם בהשקעות של מיליונים.

הלב הוא ספונטני, הוא אינו ניתן לתכנות, הוא לא מערכת הגברה. ללב אי-אפשר ליצור "מתווה" וכשעושים לו כזה, הלב מחפש להשתחרר, הוא עולה על גדותיו ואז הכול מתפרץ.

אז כן, הכתובת הייתה רשומה על הקיר. היא זעקה מן הקיר. אבל אותה זעקה נתקלה בקיר. בקיר שהיה אטום לשמוע את כאבו של הציבור החרדי. את החרדה העצומה שלפתה את נפשם של רבים, רק מעצם המחשבה שהם לא יזכו להיות אצל ר' שימע'ן ולפרוק את לבם.

לו רק היה יושב אותו פרוייקטור ומטה מעט אוזן קשבת, ללב, ללב הפועם של עם ישראל, מנסה להבין מעט את רחשיו, אולי-אולי זה היה נראה קצת שונה.

בשבועות שקודם ההילולא שהחלו להגיע הבשורות על ההגבלות שיהיו בהר מירון, ומנגד הגיעו הדיווחים על כך שלמשל חוגי 'העדה החרדית' דורשים אוטובוסים על טהרת הקודש ואף אמרו שיספקו אבטחה משלהם, אך המארגנים זלזלו בטענותיהם, והתשובה ניתנה בשיא ההילולא כשההמון, ולא רק קנאים או קיצונים, אלא מיינסטרים שבמיינסטרים שעוכבו שעות על גבי שעות בחניונים בתת תנאים, פרץ את המחיצות ונכנס ללב של רבי שמעון.

וכך בסדר מופתי התנהלו הריקודים ועמך בית ישראל יכול היה לגעת בציון להתפלל ולנשק, כי ר' שימען הוא על-מתווה.

נכון שהיה אסון קשה וחשוב להפיק לקחים אך צריכים לדעת כי אי-אפשר להגביל אנשים ולא לחגוג. הר מירון היה נראה ריק בחציו הראשון כאילו מדובר בימים רגילים, פחות מימי בין הזמנים בז' אדר.

הממונים על ההילולא העדיפו לחגוג בצורה בטוחה מצידם, כשעל הדרך הם מחרבים את ההילולא על כל סמליו ומנהגיו יחד עם מתן כהנא וחבריו שלא מבינים כלום באירועים חרדים.

לל"ג בעומר במירון יש אופי וצורה וצריך לתת לציבור שרוצה באירוע לנהל אותו. המשטרה צריכה לתת הגנה כמו ניהול צירי התנועה ונושא הביטחון, אבל עם קצת רצון, היה אפשר לנהל הכול אחרת.

אז אחרי שנה תמימה שהם מסבירים לנו ש"המיינסטרים החרדי" איתם, שהצועקים על הפגיעה ברשב"י הם סיקריקים וקיצוניים, שאין להם אחיזה בציבור עצמו, הגיע יום ל"ג בעומר והוכיח לכולם: עם ישראל מחובר לרבי שמעון ויש לו חוש ריח מספיק מפותח לזהות מי בעדו ומי נגדו.

נקווה ונתפלל כי רשויות המדינה יקבלו קצת שכל בראשם ויחד עם כלל קהילות הקודש יוכלו לנהל את מירון בהבנה, כפי שהיה השנה בחלקו השני של ההילולא, בלי מחסומים בלי משטרה, אבל העיקר 'הלב' שהתפרץ בכיסופים לרבי שמעון.

זכותו של רשב"י תגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.