בעקבות הפסקת האש בצפון, יו״ר ועדת הפנים ח״כ יעקב אשר יכנס בשבוע הבא ישיבה מיוחדת בוועדת הפנים על היערכות המדינה לשיקום הבינוי והתשתיות של יישובי הצפון וקידום תנופת הפיתוח בהם, בהשתתפות השר במשרד האוצר ח״כ זאב אלקין, ופרויקטור הצפון אלוף במיל' אלעזר מרום (צ'ייני) וראשי הרשויות בצפון.
15 שנה לפטירתו: דמות בלתי נשכחת למאות תלמידים
15 שנה לאחר פטירתו של הגאון רבי מרדכי שרגא זלושינסקי זצ"ל מראשי ישיבת 'תפארת יעקב' בירושלים, משחזר 'בחדרי חרדים' את הטרגדיה שזעזעה את ירושלים, כאשר נקטף 'אבי התלמידים', במיטב שנותיו, לאחר מחלה קשה, ועבר מישיבה של מטה לישיבה של מעלה
הגאון רבי מרדכי זלושינסקי זצ"ל צילום: באדיבות המשפחה
הגאון רבי מרדכי שרגא זלושינסקי זצ"ל מראשי ישיבת 'תפארת יעקב' בירושלים, נפטר לפני 15 שנה בגיל 56 לאחר מחלה קשה.
הגר"מ היה דמות בלתי נשכחת למאות תלמידים שהתחנכו ולמדו אצלו, היה מוסר שיעורים גם בימים בהם סבל ממחלתו, היה אהוד ונערץ אצל כל תלמידיו בצורה מיוחדת.
את 'שיעור הפתיחה' המרטיט של זמן קיץ תשס"ז, שנישא ברחבת בית ההלוויות 'שמגר', אי אפשר לשכוח. נחלי דמעות זלגו ממאות המשתתפים. מאות תלמידי ובוגרי הישיבה לצעירים 'תפארת יעקב' (צויבל) בירושלים גדשו את המבואות ומיררו בבכי של פרידה.
את המעמד ניצל אחד מבניו לשאת דברי חיזוק החקוקים על ליבות השומעים עד היום הזה. דברי החיזוק הללו הוקלטו בשעתו והופצו לאלפים. בישיבות ובסמינרים נאמרו שיעורים להתבוננות ולמידה לחיזוק בנקודות המיוחדות שנאמרו.
הגאון רבי מרדכי זלושינסקי זצ”ל ביציאה מאמירת השיעור בישיבת תפארת יעקב בירושלים
בנו דיבר על אביו הדגול: "שלוש נקודות - שלש מחשבות של מוסר. שאבא החדיר בנו בימי המחלה: הנקודה הראשונה: אבא דיבר על המחלה הזו, על המחלה הנוראה. אבא אמר: "מה פשר המחלה הזאת, מה הנקודה במחלה הזאת, מדוע הקב"ה מביא את זה? אמר לנו אבא הקב"ה רוצה להראות לנו: "ושוא תשועת אדם", "כל האדם כוזב" לא עוזרים קשרים עם עסקנים רפואיים, לא עוזר כסף, לא עוזרים רופאים. אבא אמר: זה "אין עוד מלבדו" רק ד' מטפל במחלה הזאת. זו מחלה שאין לה שום השתדלות ידועה - רק בידי שמים".
"זה מה שהחדרת בנו. אבא אמר שברגע שיגיעו להכרה ש"הכל בידי שמים", אז הקב"ה לא יצטרך לתת את המחלה הזאת. כמה שהדגשת לנו את זה כל פעם כשהלכנו לטיפולים, אמרת לנו: "ושוא תשועת אדם, הכל שטויות. זה רק מה שאני חייב לעשות קצת בגדר חובת ההשתדלות כמו שפסקו לי, - אבל זה הכל בידי שמים". זה הנקודה הראשונה, מחשבה של מוסר, שלמדנו ממך".
הבן המשיך בהספדו: "הנקודה השניה שאמר לנו אבא כל הזמן, כשאבא היה הולך וגורר את עצמו במסירות נפש לתפילה במניין. לזכות לתפילה במנין, הוא היה גורר את עצמו במסירות נפש ממש. אבא היה הולך אתי ואומר לי: "אתה רואה את האיש הזה, הוא הולך לא בקושי כמו שאני הולך. אילו היה יודע כמה שקשה לי ללכת וכמה לו קל ללכת, הוא היה רוקד משמחה ברחובות, אני מקנא בו שהוא יכול ללכת לתפילה ואני לא יכול, ולמה אנשים לא שמחים ומודים על מה שיש להם? להודות על כל נשימה ונשימה", כך הוא אמר לנו כל הזמן".
עוד אמר: "לא צריכים להיזכר כשמגיעים למצבים שאי אפשר ללכת. הוא אמר לי. צריכים להודות כשאפשר ללכת. אנשים לא מספיק מאושרים ולא מספיק מודים ושמחים על הטוב והשפע שהקב"ה מעניק להם כל רגע ורגע. רק כאשר הקב"ה מחסר משהו, נזכרים להשים לב על הנתינה הענקית שהוא נתן כל העת. תודו על כל מה שיש לכם, ואז יהיה לכם טוב, הקב"ה ימשיך להשפיע עליכם".
"הנקודה השלישית שאבא חרד וכל היום דאג מזה היא הנקודה של ניצול הזמן". ספד הבן. "אבא אמר לנו - אבא שכל ימיו היו מנוצלים - אבל הוא אמר לנו כל הזמן: 'הרי אם הייתי יודע שאהיה חולה בכזה גיל צעיר, הרי בודאי הייתי מנצל את ימי בכפליים וכמעט לא ישן בלילה' הוא אמר: "למה צריכים להיזכר כשחולים, כשבריאים כל אחד צריך לנצל כל רגע, כמה שהוא חרד על זה. אבא ביקש מאיתנו: "אני מבקש מכם, תלכו ללמוד, אל תטפלו בי, תנצלו את הזמן שיש, אף אחד אינו יודע את עיתו, כל אדם צריך לנצל את זמנו, ולו מחמת החשבון הזה שאינו יודע 'מי בקיצו ומי לא בקיצו'. אנשים חושבים שיש להם זמן בשפע בו הם ישלימו את הפערים. אבל מלבד שזו טענת שטות כי מי שלא עושה היום גם לא יעשה מחר. אבל אפשר לדבר עם היצר בסגנון שלו ולשכנע אותו כי 'הזמן קצר והמלאכה מרובה' כפשוטו. כל אדם צריך לנהוג בזמנו היקר כאילו הוא אמור למות מחר. לחטוף ולחטוף ולנצל".
הגאון רבי מרדכי זלושינסקי לצד אביו מנהל ישיבת חברון ולצד הגאון רבי חיים סרנא ראש ישיבת חברון
עם תחילת 'זמן קיץ' החדש מתאים ונכון מאוד לשחזר את הספדו של מתוך הדברים שנשא הגאון הגדול רבי חיים יוסף אקרמן ראש הישיבה הגדולה ביתר, שנשא בעצרת מספד וזכרון בישיבת תפארת יעקב בירושלים, כאשר הציע לבחורי הישיבה ללמוד מדרכיו הנפלאות של הגאון רבי מרדכי זלושינסקי זצ"ל, וכה היו דבריו.
"אנחנו ניגשים ללמוד ממידותיו של אדם כשר. הבה ונלמד יחד, כפי מה שזכיתי אני להכירו, בתור רע, בתור ידיד, בתור חברותא שבע שנים, במקומות התורה שצעדנו יחד, ויחד זכיתי לעבוד וללמוד ולהבין ולדעת, לו הגאון ר' מרדכי היה רוצה לבקש מתלמידיו לכתוב צוואה, הוא לא חשב אף פעם לכתוב, לו הגאון ר' מרדכי היה רוצה לכתוב ולצוות לבניו ולביתו אחריו, איזו נקודות, איזו הליכות, ואיזו הלכות היה באפשרותו לבוא ולכתוב, איזה הנהגות אנחנו יכולים ללמוד ממנו".
"הגאון רבי מרדכי היה לנו עמוד ומורה דרך, כיצד אדם יכול לבוא ולהתעלות בהידור במצות כיבוד אב ובמצות כיבוד אם. מי יודע, שבכל יום שישי, מעולם לא פסק, הגאון רבי מרדכי היתה לו קביעות ללמוד עם אביו, מי יודע שעל מה הייתה הקביעות, על דף גמרא פשוט, לבוא וללמוד עוד מסכת לפי קביעות, ובכל יום שישי ללא יוצא מן הכלל, עד אפילו השנים והשבועות האחרונים שקשה היה והייסורים בערו בגוף, אבל על הקביעות עם האבא לא מוותרים".
"תלמידים, בנים, המצווה הזו מתגלגלת על ידינו, באים שנים שרוצים ואי אפשר, מסולקים ההורים ואז מתחילים לבכות "למה לא זכינו", כל זמן שההורים פה עלי אדמות, כל זמן שההורים אתנו, תזכרו, זה לא שאלה של ביטול תורה, זה שאלה של רגעים, מעשים קטנים, שיכולים לבוא ולרומם, ולומר לקב"ה ולהראות לו איך אנחנו מעריכים, איך אנחנו מכבדים, איך אנחנו יודעים להעריך לשותפינו שבראונו, והם משותפיו של מקום".
עוד אמר הגאון הרב אקרמן: "אנחנו לא יודעים עד היום, וגם לא יוודע, כמה וכמה רחוקים קורבו על ידו, כמה וכמה בנות הקימו בתי תורה על ידו, וכמה וכמה תלמידים שבורי לב ונדכאים שהוא קרא להם הביתה, טפח להם על השכם, התחיל לכבד וללמוד אותם איזו שהוא קביעות, ואזי הם הפכו אנשים אחרים".
