חסרונו הגדול של מרן הרב קנייבסקי זצ"ל: אלו הממשיכים בכוח הברכה

מרן שר התורה רבן של כל בני הגולה בדור האחרון הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל הסתלק לבית עולמו בשושן פורים, שעתיים לפני שבת קודש, האבל והיגון הורגש בחלל האוויר, בשבת קודש שהיתי בעיר בני ברק והסתובבתי ברחובות העיר שניסו לשדר עסקים כרגיל בשבת קודש שבה אסור להיות בעצב.

על גבי לוחות המודעות ברחובות העיר נשארו עדיין מודעות הפרסום של שלל ארגוני הצדקה והחסד שקראו לציבור לתרום מתנות לאביונים בו ביום. על גבי כל מודעה שכל ארגון גדול כקטן הופיעה בענק תמונת קודשו של מרן שר התורה הרב קנייבסקי זצ"ל פעמים עטוף בטלית ופעמים מתפלל על תורמי הארגון.

והשאלה שמיד ניקרה במוחי מה יעשו כל אותם ארגונים, שר התורה שנודע בכוח ברכותיו היה המשביר הגדול, הן בברכותיו והן בהבטחותיו ועם ישראל בעולם כולו תרם לאותם ארגונים שזכו לברכתו.

כל יהודי בעולם בעת צרה ידע שהכתבות לשליחת שם או להכנס לברכה היא הבית הגדול ברחוב רשב"ם 23 בבני ברק, בני הבית גם בזמנים שבהם הרב היה חלש היו מעבירים את השמות, במסירות נפש של ממש לכל פונה באשר הוא.

כעת, עם הסתלקותו נוצר חיסרון וחלל גדול במברך ובמגייס הכספים הגדול ביותר שהיה פה בדורות האחרונים, אחד ממפעלי הצדקה הגדולים אף בעבר עשה סקר שוק בין כמה מגדולי ישראל מהשורה הראשונה והתוצאה תמיד הייתה דמותו של שר התורה במאות אחוזים גוברת על כל רב אחר בהיענות התורמים למפעל הצדקה.

במלאת השלושים יצא אתר 'בחדרי חרדים' בעקבותיהם של ארבעה מצדיקי הדור, אלו שהמוני בית ישראל נוהרים לפתחם לבקשת ברכה, עשירי עולם מחכים למוצא פיהם והם בכוח ברכתם עוזרים לעם ישראל.

הגאון הצדיק רבי דן סגל - בן 84

לפתחו של הגאון הצדיק רבי דן סגל, הידוע בעבר כ"אחד המשגיחים" במודעות בהם היה מוסר שיחות נוהרים המונים רבים, גבירים מכל רחבי העולם משחרים לפתחו לקבל את ברכותיו ועצותיו והגר"ד מחזיק קרן שמסייעת לאלפי אברכים.

המשגיח הגאון הצדיק רבי דן סגל נולד בשכונת 'שערי חסד' למשפחה מודרנית יחסית לשכונה. את שנות ילדותו עשה בבית הספר התורני 'חורב'. הפרט היחיד הראוי לציון משנות נעוריו, היא נטייתו לנגינה שהחלה מתעוררת כבר בשנות הילדות.

הצורך הפנימי שלו להתעלוֹת ולעבור למסגרת תורנית יותר, בָּשַל בסיום התיכון. אז פנה מעצמו, ללא התערבות הוריו, וביקש מהמורה החרדי שלימד אותו בתיכון, לפנות בשמו ולבקש מישיבת 'קול תורה' ששכנה אז ברחביה, לקבל אותו אל ספסליה. הוא התקבל לישיבה, ובמשך שנתיים למד ב'קול תורה'. בישיבה נוצר קשר הדוק מאד בינו לבין המשגיח המיתולוגי של 'קול תורה' הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן זצ"ל.

בתקופה זו החל לסגל לעצמו מנהגים של בחור חרדי מן השורה. ואף הראה נטיה כלשהי לגינוני קדושה יחודיים.

כעבור שנתיים, החליט להמשיך את מסע ההתעלות בישיבת פוניבז', תחת אדרתו של מרן המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל. בעקבותיו הגיע לישיבה גם אחיו הצעיר ישראל.

רבי דן היה חלק מ'ועד' שרוב חניכיו העפילו לכותל המזרח הישיבתי בשנים ההן, התקרב מאד קרבה פנימית למרן המשגיח, קרבה שהציתה בקרביו את הזיק הראשון. החיבור ביניהם נמשך עד יומו האחרון של המשגיח.

לאחר נישואיו בגיל 27 נתמנה יחד עם הגאון רבי צבי פרידמן לר"מים בישיבת 'תפארת נתניה'. ב'תפארת נתניה' החלה הסוערת בתקופות חייו. רבים מתלמידיו המובהקים התקשרו אליו דווקא בתקופה ההיא. ברבות השנים כאשר הגאון רבי יעקב פרידמן פתח בתפרח את ישיבת 'תושיה' הנודעת, הצטרף אליו כר"מ יחיד עם הגר"צ פרידמן. עם השנים נתמנה בישיבה למשגיח רוחני.

הגר"ד סגל בסיום לזכרו של הנגיד וולפסון 

בשלב מסוים, לאחר הסתלקות המשגיח, קיבל הצעה מהרב שך להפוך למשגיח הרוחני של פוניבז', אך סירב. "הוא לא רצה לצמצם עצמו לפוניבז' בלבד", מסבירים תלמידים.

לאחר תקופת תפרח, נתמנה למשגיח בישיבת מיר בניו יורק. בגולת ארצות הברית צבר רבי דן חוג מעריצים רחב, שכלל גם אנשי עסקים עשירים, בהם המיליונר הניו-יורקי דוד בונדנר.

למעשה מקרוביו מציינים כי תקופת מיר בארה"ב עיצבה את דמותו של רב דן כפי שהיא מוכרת כיום, מחד גיסא בדרך שקיבל מרבותיו מרן המשגיח ומרן האבי עזרי בישיבת פוניבז' ולצד זאת גינונים והנהגות המזכירים לעיתים הנהגת אדמו"ר חסידי בעריכת כעין טיש, וכמובן השירים הנודעים שחלקם הולחנו אף בתקופת הסתופפותו בצל רבותיו בפוניבז' אבל החלו לצאת בציבור בימי מיר בארה"ב.

לפני למעלה מעשרים שנה חזר רבי דן לירושלים, כאשר הוא מחלק את זמנו והשפעתו המוסרית בין תורת ארץ ישראל לתורת הגולה.

ההערצה העזה בה התקבל בארה"ב, הביאה גבירים ונגידים בעלי שם להפקיד בידיו סכומי עתק לצדקה, ובכך הפך, בלי שתכנן זאת, לאחד מתומכי התורה החשובים בימינו.

רב דן גם ידוע בקשר הייחודי שלו עם כלל גדולי ישראל, לצד היותו תלמידם ומקרובם של מרן הרב שך וגדולי התורה הליטאים, קיים המשגיח קשרים של תורה עם צדיקים נוספים, רב דן ידוע כבורח מן המחלוקת, ובימי הפילוג בציבור הליטאי שהה המשגיח כשנתיים בארה"ב, כשרבים תלו זאת ברצונו לברוח מן המחלוקת, באופן אישי המשגיח היה בידידות קרובה מאוד הן עם מרן הגראי"ל שטיינמן והן עם מרן הגר"ש אויערבאך והוא נוהג לצטט עד היום מתורתם בשיחותיו, אם כי בהנהגה הציבורית הוא מזוהה יותר עם דגל התורה, אבל הכל בהערכה וידידות עם כלל גדולי התורה וכן עם האדמו"ר מתולדות אהרן וחוגים נוספים ביהדות החרדית.

כעת, לאחר הסתלקותו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל רבים ממוסדות התורה החלו לחסות תחת חסותו והמונים נהרו בחג הפסח להקבלת פני רבו ברגל.

בהבדלה בעת שהותו בחורף האחרון בארה"ב. צילום: שוקי לרר

הגאון הצדיק רבי שמעון גלאי - בן 73

"ר' שימען גלאי" שם שמרטיט לבבות בקרב המונים בארץ ובעולם, בכל צרה ועצה יפנו המונים למעונו של הגר"ש גלאי ברחוב השומר בבני ברק ויבקשו שיפעל עבורם ישועה.

בחודש סיון תש"ט בשכונת חליסה בחיפה נולד הגאון הצדיק רבי שמעון גלאי, לאביו הגאון רבי שלום גלאי זצ"ל, תלמידו חביבו של בעל 'החפץ חיים' זיע"א. רבי שלום שהיה שריד למשפחתו שנספתה בשואה, גדל בערוגותיה של ישיבת ראדין.  כבר מינקותו ספג את ניחוחות הקדושה שבקעה מקירות הבית. עוד בילדותו החלו להכיר בו שכניו כמי שעתיד להיות גדול בישראל ולהשפיע מקדושתו על העם היהודי.

מיום שעמד על דעתו, החל לגדור עצמו בגדרים וסייגים של קדושה. שמירה יתירה הקפיד בשמירת הפה והעיניים, ובשעה שילדים משחקים בכדור או בחול היה שמעון הקטן משנן משניות בפינה צדדית כשהוא מתבודד עם קונו.

לצד שקדנותו הרבה, התברך הילד הקטן בכישרונות מבורכים ובהמלצת רבותיו 'קפץ' כיתה כדי להתאים את הלימוד לרמת הבנתו שהייתה הרבה מעבר לשאר בני גילו.

מדי בוקר נשמעה הקריאה בבית משפחת גלאי. מן המפלס התחתון היה מטפס ועולה דודם האהוב שהיה גר בקומה התחתונה של הבית כשהוא קורא בקול משועשע כדי להעיר את הילדים לתפילת שחרית: "צדיקים, פרופסורים, קומו לעבודת הבורא". ב'צדיקים' – ידעו כולם – הוא התכוון לשמעון הקטן שהיה כבר אז מפורסם בהנהגותיו הקדושות.

משהגיע לימי בחרותו, המשיך אביו את המסורת אותה נהג בעצמו וקיים בו 'הווה גולה למקום תורה' . שמעון הצעיר עלה לאוטובוס העושה את דרכו לתל אביב. שם עבר לאוטובוס אחר כשהוא משים פעמיו למושבה 'פתח תקווה'.

את שנות בחרותו המוקדמות עשה הגר"ש בישיבה קטנה 'אור ישראל' כשהוא זוכה להסתופף בצילם של גדולי ישראל שכיהנו אז בראשות הישיבה: רבי יעקב ניימן ורבי יוסף רוזובסקי זכר צדיקים לברכה.

לאחר שסיים את שנות הישיבה קטנה בחר להמשיך את שנות לימודיו בישיבת 'בית מאיר'. התמדתו הפכה לסמל בעיני התלמידים. הוא מיעט לעלות על מיטתו והנהגותיו דמו להנהגות של צדיקים מתקופות קדומות.

עם מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. צילום: שוקי לרר

כה רבה הייתה שקיעותו בלימוד עד שהחל לסבול ייסורים כבר בימי בחרותו. שעות רבות ישב כפוף מעל גבי הגמרא ברציפות. הגוף הכריז מלחמה על הנער שהעז למרוד בו. אט אט החל עמוד השדרה להתעקם וליצור לחץ כבד על מערכת העיכול. יותר לא היה יכול הנער לאכול כאחד האדם. אמו הייתה טורחת להכין ירקות מבושלים הקלים לעיכול ומהן ניזון הנער באותן השנים.

כבר באותם ימים, הכריע את גופו במלחמה שבין קודש לחול, ומאז לא יכל לו הגוף לעולם. עד היום, המזון ממנו ניזון גופו הקדוש – מועט. מצה אחת של כוסמין וגביע לבן יספיקו כדי לקיים את הגוף שיוכל להמשיך לעבוד את בוראו. יותר מזה, מסרב לאכול ונימוקו עמו: "זה מכביד על הגוף ואי אפשר להמשיך ללמוד בערנות ממש". מגדנות ומיני מתיקה סרב לטעום בימי חול עוד משנות נערותו. "אלו הם מאכלים של שבת" היה אומר בנימוס לבני משפחתו שביקשו לתת לו משהו מתוק כדי שיתחזק גופו קמעא.

לאחר נישואיו, קבע את מקום מגוריו בעיר התורה בני ברק כשהוא ממשיך את לימודיו בישיבת בית מאיר. כאברך צעיר, היה שמו נישא בהערצה בין לומדי הישיבה והכולל. לימים נקרא על ידי ראש הישיבה לכהן כמגיד שיעור בישיבה. חוק לימודיו נשאר תמיד כשהיה. בכל רגע פנוי, הוא שולף גמרא קטנה או משנה ברורה מכיסו ושוקע בין רגע לעומק העניין. מחזה שגרתי לראות את רב שמעון באירועים שונים, בשעה של בין הפרקים, והוא כבר שקוע כאילו הוא ניצב בטבורו של בית המדרש.

לגר"ש ילדים רבים בלי עין הרע. אחד השכנים מהשנים שלאחריו נישואיו מספר: "מעולם הוא לא השתמש בתורה כדי להיפטר ממטלות הבית. להיפך, תמיד מצא את הדרך כיצד לשלב את שניהם יחד. הייתי נכנס לביתו כדי לשאול דבר מה בהלכה או סתם בשביל לבקש כוס חלב ורב שמען עומד בסלון כשעל השולחן ערימת ספרים בהם הוא עסוק כרגע, ידו האחת אוחזת בספר פלוני, ובידו השנייה הוא מנדנד את עגלת התינוק"

תוך כדי כהונתו כר"מ בישיבת בית מאיר החל להשתלם בלימוד ההלכה והוראה למעשה. בתוך זמן קצר, גילה שליטה מוחלטת בכל מקצועות ההלכה ורבים החלו משחרים לפתחו לדעת את הדרך אשר ילכו בה.

פשטותו הביאה לכך, שאנשים רבים שביקשו להם פתרון הלכתי וחשו נבוכים לגשת למורי הוראה, מצאו אצלו אוזן קשבת ולב רחום הפתוח בכל שעה כדי לשמוע את שאלותיהם.

הגר"ש משמש כמו"צ בבית דינו של מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל. יחסו של הגר"נ לרב שימען הוא סיפור מופלא לכשעצמו: רב ניסים, איש ההלכה, שליט על רוחו, מגדולי בעלי הנפש ההלכתית בדורנו, יוצא מגדרו כדי לגלות את חיבתו לרב שימען המתגורר בסמיכות לביתו שברמת אהרון.

הגר"ש שימש במשך שנים רבות כרב בית כנסת בשיכון ה' בבני ברק. בשנים האחרונות התמנה לרב קהילת 'אוסם' שהוקמה על חורבות המפעל הוותיק בעיר התורה והחסידות. הוא מתגורר ברחוב השומר ומחלק את זמנו בין שלושת השכונות הסמוכות לביתו, בהן הוא מורה הוראה לרבים: רמת אהרון, שיכון ה' ושכונת אוסם.

כשרב שימען הולך ברחובות בני ברק ילדים קטנים מביטים בערגה וחלקם אף מעזים לעצור אותו ולבקש ברכה להצלחה במבחן. הגר"ש שמלווה תמיד באנשים הזקוקים לברכתו או למענה הלכתי, עוצר מיד את שטף הדברים ונפנה כל כולו אל הילד היהודי הנושא אליו עת עיניו. יחסו של הגר"ש לכל אדם הוא מהמופתים הגדולים שלו. ליבו רחום וחנון ואינו מסוגל להשיב פני איש ריקם. לדידו, אין זה משנה כלל אם השואל הוא ראש ישיבה מפורסם הפונה לשאול את דעתו כיצד לנהוג בעניין העומד על הפרק בישיבה, או ילד קטן המבקש ברכה להצלחה חברתית. היחס לנפש יהודית יהיה תמיד אותו יחס בחיוך רחב וצהלה פנימית סוחפת.

כשמבחין רב שימען בשואל כי הוא שרוי במצוקה, יעשה הכול על מנת לפתור את הבעיה ולא יסתפק רק בתשובה הלכתית גרידא. הוא אינו מסוגל לפטור יהודי לשלום בטרם דאג באופן אישי להסיר את העננה הרובצת על ליבו.

מצר בצרתן של ישראל. צילום: שוקי לרר

כוחות התפילה והברכה

מסתורין של ממש אופפים את הסיפור המהווה ציון דרך בדרכו הפלאית של רב שימען המפורסם בכוח התפילה שלו. תחילתו בקרבה משפחתית לגאון הצדיק רבי ראובן יוסף גרשונוביץ זצ"ל וסופו בברכה אחת שהפעימה את מקורביו המעידים על המעשה.

רבי ראובן יוסף, ראש ישיבת הנגב, התגורר בנתיבות ודמותו חרגה מגבולות הישיבה אל העם שבשדות. אלו, עלו תדיר אל ביתו מערי הדרום ומשאר חלקי הארץ כדי להיוושע מברכותיו. הוא היה למנהיגם הרוחני של הקהילות החרדיות בנתיבות ואף כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות הסתופפו בצילו כשהם מתחממים לאורו ומתקרבים לאביהם שבשמיים.

רבי ראובן יוסף נודע בחיבתו המיוחדת לכל יהודי באשר הוא ובמאור הפנים בו היה מקבל כל נזקק. בסוף ימיו חלה ואושפז פעמים רבות בבית החולים. בטרם הלך לעולמו קרא לרבי שמען, אותו הכיר בשל קרבה משפחתית, וביקש ממנו למלא את מקומו בהנהגת הקהילה הדרומית.

זמן רב התלבט רב שימען בשאלה האם לעקור מבני ברק אל השממה שבדרום. שיקולים רבים עמדו בדרכו כשהכריע לבסוף לוותר על ההצעה. בין היתר התקשה לעזוב את תלמידיו ב'בית מאיר' אליהם היה קשור בכל נימי נפשו ואף הם, החזירו לו אהבה וחשו כלפיו כמו אבא רחום העומד לשרתם במעלה הדרך העולה בית השם.

לאחר שהודיע כי הוא נשאר בבני ברק, נקרא רב שמען למעונו של רבי ראובן יוסף  בנתיבות. השניים שוחחו ביניהם ביחידות כשאיש מלבדם אינו יודע את תוכן השיחה. לאחר ימים ספורים, שב רב שמעון לנתיבות בשנית, וכך, במשך תקופה ארוכה היה מקיים את עצת חז"ל "הרוצה להחכים ידרים" כשהוא עושה את הדרך הארוכה מבני ברק לנתיבות, לעיתים אפילו פעמיים בשבוע.

רב הנסתר על הנגלה. אין אנו יודעים על מה בדיוק שוחחו שני אנשי קודש אלו בשעה שנועדו יחד בחדר לימודו של רבי ראובן יוסף. ניתן רק לשער כי רבי ראובן יוסף שעסק בתורת הקבלה בסתר, מצא לו תלמיד חכם וירא שמים המזכך עצמו בסילודין. כזה שראוי להעביר לו את משנתו בתורת הנסתר.

בחודש ניסן תשנ"ה ניצחו אראלים את המצוקים ולאחר שסבל ייסורים נוראיים הסתלק רבי ראובן יוסף לבית עולמו. מעריציו הרבים ביכו את לכתו כשהם סופדים לדמות המופלאה שהאירה להם את הדרך באור יקרות ואשר שימשה מוקד לשפוך את דם התמצית של הלב הנשבר ולבקש שיתפלל בעדם.

בכינוס שובו בחודש האחרון בניו ג'רזי. צילום: שוקי לרר

מבין מעלותיו הבלתי מושגות של רבי ראובן יוסף היה כוחו המפורסם בקריאת 'קוויטלאך' לתפילה. בכל מקרה של שאלה דחופה: חולה השוכב על שולחן הניתוחים ומשפחתו מבקשת כיצד לנהוג, או שידוך שמעלה תהיות בלב ההורים, היה רבי ראובן יוסף מבקש שיכתבו לו על דף את שמו של הזקוק לישועה ואת שם אמו ולאחר עיון קצר היה משיב את תשובתו לשואל. ויהי הדבר לפלא.

כל זאת אבד להם לישראל עם לכתו של הגאון הצדיק ראש ישיבת הנגב. וכי מהיכן להם לבני הקהילה לדעת שבשעה שנסתלק מעמם, באותה שעה ממש החלה לזרוח שמשו של רבי שמעון בבני ברק.

ימים ספורים לאחר פטירתו של הגרר"י גרשנוביץ, החל אחד מבני משפחתו של הגר"ש לחוש כאבים עזים ברגלו. הכאבים הלכו וגברו והלה שהיה ירא מן הרופאים חשש ללכת לדרוש בעצתם שמא יתגלה לו הנורא מכל. בצר לו, פנה אל רב שימען בבכי רב: "ירא אני שמשהו נורא מתחולל בגופי, מה אעשה ומייראי בתי החולים הנני"

כאמור, היה זה סמוך לפטירתו של רבי ראובן יוסף. עד לאתו יום לא עסק רב שימען כלל בנתינת ברכות ובאותו היום, אל מול צערו של בן המשפחה נעמד בעיניים עצומות, התפלל בכוונה והזכיר את שמו ושם אמו של החולה. לאחר שסיים, התרחש דבר מוזר - רב שימען פנה אל החולה ואמר: "אל תחשוש. לך לעשות צילום ובדיקות כנדרש. תראה שהאבחון הרפואי יגיד כך וכך. לא משהו רציני"

יצא בן המשפחה מביתו של הגר"ש ומיהר לבית החולים. הייתה לו תחושה שלאו דברי חינם דיבר רב שימען. לשמחתו, התחזית שצפה רב שמעון הייתה מדויקת. בני המשפחה ששמעו את דבר המעשה נרעשו לגלות כי בקרבם איש קודש. על אף שידעו את גודל מעלתו, טרם הכירו את כוחו הנסתר בברכה.

מאמצים רבים עשה רב שמען כדי להסתיר את עצמו מהסובבים אותו, אך בני משפחתו ומספר מצומצם של מקורבים החלו ליהנות מברכותיו כבר באותן שנים. בעודו משמש כמג"ש ומו"צ, כבר הכירו בסביבתו הקרובה כי אדם גדול בקרבם, נשמה שירדה לעולם כדי לזכות את ישראל בטללי נחמה ולראות בסבלותם.

עברו מספר שנים עד שמעטה ההסתרה החל להיסדק. משפחה אחת הייתה בימי ילדותו של רב שמעון בחליסה, משפחת קרייזמן שמה. בין משפחתו גלאי ומשפחת קרייזמן שררה ידידות גדולה והילדים בילו שעות יחד אלו בביתם של אלו. כבר אז, שם אחד הילדים מבני המשפחה את עינו על שמעון הקטן שהיה מתנהג בצורה שאיננה מאפיינת את בני גילו.

משגדל הילד, הקים את ביתו מעבר לים ברובע וויליאמסבורג שבניו יורק. בוקר אחד, קם בבהלה: עיניו שהיו בריאות לגמרי החלו לכהות. ראייתו הפכה למטושטשת מיום ליום עד שכמעט וחדל מלראות. הילד לבית קרייזמן החל לחשוש, בקרוב ישתלט עליו העיוורון לנצח. הפחד הגדול ליווה אותו במשך חודשים. הרופאים שלחו אותו לבדיקות שאת תוצאותיהן לא ממש הצליחו לפענח. לא ידע האיש את נפשו מדאגה. הוא, בני משפחתו וכל מכריו שהרבו בתפילות בעדו.

באחד הימים, הגיע רב שמעון בארצות הברית לרגל שמחה משפחתית. השמחה נערכה ברובע וויליאמסבורג ולשם כך התאכסן אצל אחותו המתגוררת במקום. אדון קרייזמן נזכר בילד הקדוש מחליסה, ניגש לאכסניה והחל למרר בבכי: "רבי קדוש, מתחנן אני בפניך, אנא, ברך אותי שאחלים מהמחלה הנוראה שפקדה את עיניי. הלא משמים הגיע רבינו לכאן בימים אלה, ומי יודע אם לא לעת כזאת"

רב שמעון, שכל ימיו נחבא אל הכלים ומעולם - עד אז - לא השתמש בכוח ברכותיו למי שאינו מבני משפחתו, ביקש על נפשו "וכי אני, מי אני ומה אני" אמר. אדון קרייזמן נעמד בפתח הבית. זה היה היום האחרון לשהותו של רב שמען על אדמת אמריקה והמזוודת כבר היו ארוזות ועומדות בצד הדלת מוכנות ל'טקסי' שייטול אותן ואת בעליהן ל'קנדי'.

וכך עמד אדון קרייזמן כשהוא חוסם בגופו את הדלת ומתעקש בנחרצות: "רבי, ברכני"! ומשראה רב שמעון את צערו של היהודי, נשבר ליבו בקרבו ובבת אחת נפרצו המחסומים שכפה על עצמו כל השנים ואמר בקצרה: "בעזרת השם, אתה תהיה בריא, אתה תהיה בריא".  ויהיה למחרת, קם אדון קרייזמן ממיטתו והנה הוא רואה כאחד האדם. שיפשף עיניו בתימהון, צבט היכן שצבט, הוא אינו חולם! עיניו שבו לראות כמו שהיו קודם שתקפה המחלה. גם קרייזמן שהאמין בברכתו של הילד הקדוש שאותו הכיר מחליסה, לא חלם שזה יקרה כל כך מהר. חיש קל התפשטה השמועה בכל רחבי וויליאמסבורג וגלילותיה. שכנים באו ויצאו בזה אחר זה כדי לראות את הפלא הגדול ניצב מול עיניהם, רואה כאחד האדם וחיוך ענק של הודיה להשם על שפתיו.

ורב שימען? הוא כבר היה באותה שעה על טיסת אל על העושה את דרכה ארצה. עיניו הקדושות שקועות כמו תמיד בספר הקטן שעל שולחן האוכל במטוס. מעל ראשו ריצדה נורה צהובה כמו פורצת במחול ומצטרפת לחוגגים שהשאיר אחריו בניו יורק. 

מאותו יום פקע שמיה ברשות הרבים של ניו יורק. רבים החלו לבקש  את ברכתו. ורב שימען נענה. הסכר נפרץ ומאז הפך להר געש ההולך ומתגבר. ברכותיו שהתקיימו בזה אחר זה, כוח תפילתו העושה רעש גדול בשמים, הפכו אותו לרבם הלא רשמי של חסידי סאטמר בניו יורק. מאז, בכל פעם שמגיע רב שימען לארה"ב, המונים ממתינים לקבל את פניו בשדה התעופה כשהם נלחמים על הזכות ליטול את מטלטליו של הצדיק. אין ארגון חסד, או מוסד צדקה שלא מחפש לקבל את ברכתו של הגר"ש גלאי. 

בהכנסת ספר תורה לבית מדרשו בבני ברק. צילום: שוקי לרר

מכל רחבי העולם משחרים לפתחו. חסידיו מתגוררים בארץ, בארה"ב, באירופה, באוסטרליה, בקנדה ובאמריקה הדרומית. הגר"ש מגיע מדי תקופה לקהילות השונות ברחבי העולם כדי לחזק את ידי תלמידיו הרבים ולעודד את רוחם.

יש רבים מחסידיו ברחבי תבל שלא יעשו צעד מבלי להיוועץ תחילה ברב שימען. דבר שבשגרה להיכנס למעונו בבני ברק ולפגוש שם בליל של שפות, תושבי ארצות שונות ש'קפצו' לכאן ליום או שניים כדי לשאול שאלה דחופה ולשוב הביתה.

לקראת ל"ג בעומר תרבה התכונה. ההמונים העושים את דרכם בטיסות שונות מרחבי העולם כדי לעלות על ציון הרשב"י במירון, מנצלים את ההזדמנות ועולים גם לביתו של רב שימען בבני ברק. לתפוס ברכה על הדרך למירון, לאו מילתא זוטרתא היא.

אחד ממקורביו המתגורר בארה"ב, הגדיל לעשות, ואת אשתו שהלכה לעולמה טמן בחלקת קבר בארץ הקודש כשהוא מסביר "כך, בכל שנה ביום ההילולא תהיה לי הזדמנות להיכנס אל הקודש לרב שימען"

ובחתונות צאצאיו, שמחה אדירה עולה על גדותיה. זוהי שעתו הקסומה של רב שימען שהפך את השמחה למרכיב חיוני בחייו. "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה" הוא חוזר ומוכיח תמיד את המשחרים לפתחו משהוא מזהה עליהם עצבות שאיננה במקומה.

שמחת  נישואי צאצאיו של רב שימען זוהי גם שעתן היפה והרווחית של סוכני הנסיעות בכל מקומות מושבותיהם. מאות מחסידיו מגיעים לארץ להשתתף בשמחת רבם הנערץ כשחלקם נשארים לכל שבוע השבע ברכות במהלכו מתקיימת שמחה מיוחדת לתושבי חו"ל באחד הערבים.

 אשרי עין ראתה את רב שימען כשהוא בז לגופו, בז לכבודו, בז לדעות ומה יאמרו בני אדם והוא מפזז לפני החתן והכלה כמו תינוק שסיים תלמודו בבית הספר. לקול מצהלות חסידיו הרבים נעמד רב שימען על גבי כיסאות, או חפצים מזדמנים אחרים והוא שר בדביקות ובשמחה עילאית כשכל גופו מתאמץ ומרחף מעל גבי האולם.

המחזה הוא פלא גדול החוזר על עצמו בכל פעם מחדש. הגר"ש אינו אדם צעיר כבר, והתאונה שעבר בנוסף להתנזרות הרבה שלו ממאכלי מעדנים - בוודאי לא מוסיפים חוזק לגופו, ובכל זאת, ברגע שהתזמורת נותנת את האות כאילו מקבל כוחות חדשים ממקור בלתי נדלה ועד סוף החתונה רוקד בעוז וברגשי גיל כשהוא כמעט ואיננו מתיישב לנוח, רק כשמי מבני משפחתו מכריח אותו ומתחנן, הוא נכנע, נח קמעא, ושב לרקוד במרץ.

כדי לקבל תור רשמי בקבלת הקהל בביתו, יש להזמין תור במערכת טלפונית המיודעת לכך, בדרך כלל שבועיים מראש. שח לנו אחד ממקורביו "באחד הפעמים עליתי לביתו בשעות הערב לאחר שבבוקר הוא שב מטיסה מפרכת מאוסטרליה הרחוקה. הייתי בטוח שהרב כבר הספיק לנוח לכל הפחות איזה שעה או שתיים. להפתעתי מצאתי אותו חלוש מן הרגיל והוא אמר: מהבוקר לא הכנסתי כלום לפה, היישר מהמטוס הגעתי הביתה ויש הרבה אנשים שחיכו שאחזור, איך אני יכול לאכול או לישון כשיהודים צריכים אותי, איך"

ואם בכל ימות השנה כך, בימי הפורים על אחת כמה וכמה. אוטובוסים משנעים מאות אנשים מכל רחבי הארץ. המונים עולים לביתו. השמועה בין חסידיו טוענת כי מי שמתברך ממנו בפורים, חזקה שהברכה תתקיים במלואה, ולא זו בלבד, אלא שבימי הפורים אפשר 'להוציא' ממנו כל מה שמבקשים. "הוא שרוי בשמחה עילאית" אומר אחד מחסידיו "ומי שלא ראה את הבכי המעורב ברגשות גיל בשעה שהוא מדבר בסעודת המצווה מעניינו של יום, לא ראה שמחת פורים אמתית מימיו"

גבירים רבים עומדים לפניו בהכנעה גמורה. לא אחת, באים לשאול את דעת קודשו על עסקה כזו או אחרת. יש שלא יזוזו מבלי לקבל את ברכתו. למרות תבונתם העסקית, אם לא יורה להם להתקדם עם העסקה – אין על מה לדבר. "רב שימען הוא המילה האחרונה ב'ביזנס' שלי" מגלה לנו גביר גדול מקנדה הנמנה על מעריציו הקרובים "אני קורא את כל התחזיות הכלכליות לפני ביצוע כל עסקה שהיא, אך בשום אופן לא אחתום לפני שאני אצליח ל'תפוס' שיחה עם רב שימען ולקבל את ברכתו. הרבה פעמים הוא אומר לי, לא כדאי, ואני פורש מהעסקה באותו רגע. נוכחתי לדעת, שאפילו כשהמומחים הגדולים צפו רווחים של מיליונים, דעתו של רב שימען היא זו שהוכיחה את עצמה בסוף".

בשריפת חמץ בערב פסח. צילום: שוקי לרר

הגאון הצדיק רבי בנימין פינקל - בן 68

"בין אדם לחבירו זה אש!", "בין אדם לחבירו זה אבן יסוד בעבודת האדם הרוחנית". המשפטים הלא אופייניים האלו הם מעיקרי שיטתו של המשגיח הגאון הצדיק רבי בנימין פינקל, שהפך בשנים האחרונות לאחד מגדולי בעלי המוסר בדורינו ומגדולי המברכים בארגוני הצדקה והחסד ולא רק.

הוא בנו של הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל, ראש ישיבת ישיבת מיר ברכפלד וחבר מועצת גדולי התורה. כיום הוא משמש כמשגיח ישיבת מיר וכן בישיבת 'משכן ישראל' לצעירים, אך שיחותיו ודרשותיו המפורסמות נישאות בכל רחבי הארץ ונחשבות בין דרשות המוסר הפופולריות ביותר בקרב צעירים.

רבי בנימין נולד בשנת תשי"ד. בימי בחרותו למד בישיבות פוניבז' ומיר והיה מקורב מאוד לדודו ר"י מיר מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, שהיה נתמך בו בכל מקום שהלך.

רבי בנימין מזכיר רבות בשיחותיו את הגר"ח זצ"ל והוא יודע את כל שיחותיו על בוריַין. מרבו שאב את חשיבות ענייני בין אדם לחבירו, אותם הוא מזכיר פעמים רבות. אצל רבי בנימין הדברים אינם רק דרשה, הם מיושמים הלכה למעשה. כל רואיו יודעים לספר על הכבוד שהוא מעניק לכל אדם, יהיה מי שיהיה, גדול וקטן, על איך שהוא זהיר בכבוד כל אחד ואף בכבודו של הפשוט שבפשוטים. אולי הנהגתו זו עומדת מאחורי ההערצה העצומה לה הוא זוכה גם בין כאלו שאינם קשורים למסורת המוסר אותה הוא מייצג.

בציבור מוכר רבי בנימין בכינוי 'בנימין הצדיק', המערב קרבה והערצה גם יחד. מלבד היותו בעל מוסר נודע, הוא גם מגיד מישרים ודרשן מופלא. למרות גילו הצעיר יחסית, ניתן לומר כי הוא כבר זכה להעמיד אלפי תלמידים שהולכים לפי הנהגתו ורואים בו את רבם המובהק.

רבי בנימין מתגורר בשכונת גבעת שאול בירושלים וביתו פתוח לרווחה לכל המעוניין. מדי שבת סועדים על שולחנו בחורי ישיבות רבים שמחפשים את קרבתו. בשיחותיו הוא מערב 'קירוב' ועידוד יחד עם חיזוק חודר לבבות. כמו בחיים כך גם בשיחותיו: הוא מכה בשבט לשונו, תובע ודורש להתחזק ולהתעלות, אבל עושה זאת בשילוב דברי נוחם וטל עידוד. דוגל בשיטת "שמאל דוחה וימין מקרבת".

באופן כללי סבור רבי בנימין כי בדורנו אין לדבר בחריפות ולבוא בתביעות בלתי מתפשרות לאנשים. צריך להציב לאנשים שאיפות, להראות להם את הדרך אבל חלילה לא לגרום להם לחרדות ועצבות. "פחד הדין הוא לא עצבות" הוא שב ואומר. "פחד אינו סתירה לקִרבת אלוקים. אדרבה, הפחד אמור להביא לקרבת אלוקים. צריך לשמוח שהקב"ה רוצה שיהיה לנו טוב", אומר רבי בנימין בשיחותיו.

לבחור מתייסר שנקלע למשבר אמר: "תדע, אתה לומד ברוך השם, תוסיף ללמוד, ותראה שיש לך תקווה גדולה. אדם צריך ללמוד אבל גם לאכול וגם לישון. תעשה את המוטל עליך, ותראה ששום דבר לא נורא כמו שחשבת".

"עם בני הישיבות שעמלים בתורה צריך לדבר בנעימות, כי הרי הם בבית המדרש. התביעה מהם היא להוסיף בלימוד בשקיעות ובהתמדה, ואת זה עושים בפה רך. הם בחירי האומה, ואת הנבחרים האלו אסור לשבור אלא לעורר", הוא נוהג לומר.

לצד תפקידו הרשמיים משמש רבי בנימין היום ככתובת עבור ארגונים ומוסדות רבים אשר נוטלים ממנו עיצה באופן קבוע, כדרכו בחינוך כך בהכוונתו לכלל כי הדרך בדור שלנו היא בדרך האהבה, במשאו לפני מספר חודשים בפאנל המשותף של ראשי ארגוני הקירוב רשת שובו קרן ההסעות ורשת הכוללים של כנסת ישראל אמר רבי בנימין כי קירוב אינו רק התורה שמלמדים אלא להמיס את הלב, ברגע שהלב מתחבר ממילא נמשכים גם המעשים, כך הוא דרכו של רבי בנימין וכדבורים לצוף כיום אלפים צועדים לאורו.

הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן - 54

במשך שנים ארוכות ישב רבי אלימלך - הידוע בעולם היהודי כ'רב מיילך' - בקרן זווית. הוא שקד יומם ולילה על התורה בישיבת פוניבז' ובבתי מדרש שונים, סיגף את גופו והסתיר את מעלותיו - עד שבשנים האחרונות פרץ אורו בכל הארץ. אלפים מכל גווני היהדות החרדית לא מתחילים שבת בלי להקשיב לדרשותיו. הוא מחולל מהפכה של ממש בכל הנוגע לתפיסת האמונה, ההשגחה הפרטית וכבוד הבריות בהנהגות שבין אדם לחברו. סדר יומו ולילותיו גדושים בשיעורים ודרשות שהוא מוסר בכל רחבי הארץ ובביקורים שהוא עורך אצל חולים ומרי נפש בבתי חולים.

איש עוד לא הצליח לפצח את סודו של רב מיילך. הוא, שידוע בנועם שיחו ובדרשותיו הבנויות לתלפיות, רגיל לומר לתלמידיו: "אני מדבר ומדבר, כדי שלא תשימו לב שאני בעצם שותק". מאחורי הדיבורים הרבים, מסתתר אדם שכל כולו צניעות והסתר. מי שהתחקה אחרי קורותיו בשנות חייו הראשונות, לפני שהתפרסם, היה בטוח שלעולם ימשיך ללכת בצידי דרכים ולהישאר באלמוניותו.

למרות החממה האדמו"רית בה נוצקו יסודותיו, הוא עצמו היה הולך בצידי דרכים, יושב בפינתו ולומד. בעשרים שנותיו הראשונות כאברך, הגה בתורה בשקידה. השכנים מספרים כי כמעט לא ראו את האור כבה בביתו. באותן שנים, קנה את הידע האדיר שלו בכל חדרי התורה, בש"ס ופוסקים, בספרי קבלה ובספרי חסידות, שלא לדבר על פירושי הראשונים על התורה, אותם הוא מצטט בעל פה כקורא מתוך הספר הפתוח לפניו.

עוד בימי בחרותו בישיבת פוניבז', היה ידוע כמתמיד של הישיבה. באותה תקופה, כל מי שהיה נכנס בשערי בית המדרש, בכל שעה שהיא, היה נתקל בבחור החסידי אלימלך בידרמן, שכמו אחיו גם הוא היה חריג גם בנוף הישיבתי בלבוש החסידי שלו, שלא הופשט ממנו כל שעות היום והלילה.

לצד ההתמדה המופלאה שלו, נודע כסגפן קמאי, המתרחק מכל מנעמי תבל. לא ידוע אם דבר זה נובע מרצון להסתגף, או פשוט מחוסר עניין במאוויי העולם. איש לא עמד על סודו, שכן רב מיילך מדבר על כל העולם, מכבד כל נברא, חוץ מאדם אחד - רב מיילך בידרמן.

בטיש חנוכת בבית שמש.

על פי תכניתו האישית של רב מיילך, הוא היה צריך להישאר כל חייו באלמוניות. לרגע לא ציפה לכך שאלפי חסידים ומעריצים ינהרו אחריו לכל מקום בו יישא דברים, ושכל מארגני עצרת החפצים למשוך קהל, מצרפים את שמו בראש רשימת הדרשנים. אבל ההשגחה רצתה אחרת. דווקא בדור זה, שרבים בו הטשטוש והבלבול, קמו משפיעים בעלי שיעור קומה המביאים עמם רוח אחרת של עידוד ותקווה, אמונה ושמחה, השגחה ויראה. כך נפרצה חומת ההסגר של רב מיילך. שמו החל לעבור מפה לאוזן, עד כי כיום כמעט ואין חוג שרב מיילך לא נמצא שם, ואין קהילה או עדה שלא מזמינה אותו לשאת דברים ולעורר את הלבבות.

הוא מדהים את הידענים שבאותו חוג, בציטוטים מכל ספרי היסוד שלהם ואף באמרים 'פנימיים' שידועים רק לחסידים הותיקים. בויז'ניץ - הוא יצטט מספרי אדמו"רי החסידות ויתבל בסיפורים מחיי אדמו"רי ויז'ניץ. בחוגים הליטאיים הוא מצטט מהגאון מוילנא ועד הגראמ"מ שך, ומשלב בסיפורים על הגר"ח קנייבסקי. אצל קנאים - הוא ידבר באידיש ליטאית עסיסית, ואצל ספרדים - הוא ינאם בעברית מדוברת.

דרשותיו השבועיות בפרשת השבוע הגיעו עד לכך, שישנם אלפים שלא ייכנסו לשבת בטרם ישמעו את שיעורו השבועי המשודר ב'קול הדף' וב'קול הלשון'. יש גם לא מעט דרשנים ומרצים, מחנכים ומורים - כמו מחנכות ומורות, שלא ייגשו למסור שיעור או הרצאה, לפני שישמעו או יבררו היטב 'מה חידש רב מיילך השבוע'.

מלבד השיעורים וההרצאות המזדמנות, יש לרב מיילך שיעורים קבועים, באלעד, בית שמש, בני ברק וירושלים. יש גם שיעור טלפוני אחת לשבוע שעובר לקהל השומעים בלונדון, ויש גם שיעור עמוק שנמסר אחת לשבוע בשעות הקטנות של הלילה, במעונו של האדמו"ר רבי שלומק'ה מזוועהיל זצ"ל, שמשפחתו של ר' מיילך נמנית על צאצאיו.

אחת מאבני היסוד במשנתו של רב מיילך, היא זעקת ה"יהודים - אל ייאוש". כמעט בכל דרשה שלו הוא מתייחס לכך שאסור לו ליהודי לעצור בגלל דברים לא טובים שעשה בעבר, אלא תמיד להתקדם הלאה בתקווה ובתפילה לעתיד טוב יותר. הקריאה הבלתי פוסקת שלו, לא להתייאש ולא להישבר, הפכה להיות גם שירת חייו. לא מעט משפחות נשארו נאמנות לה' ולתורתו רק בזכות אותן קריאות עידוד של רב מיילך. בקריאות שנערכות בפומבי, וגם ובעיקר באופן פרטני לדורשי עצתו הרבים.

המושג של 'השגחה פרטית' הוא חלק בלתי נפרד מדרשותיו של ר' מיילך. בכל מקום ובכל זמן הוא ינסה לשלב את זה בין הדברים. חשוב לו להשריש את האמונה הפשוטה והטהורה בקהל שומעי לקחו. הציבור שב אליו עם סיפורים אישיים, וכך המאגר גדל ופורה, ומגלה לעם ישראל את חיבתם לפני המקום.

מרוב שרב מיילך עסוק כל היום בזיכוי הרבים, קשה למצוא אותו בטלפון האישי. מסיבה זו, גם ה'תא הקולי' בטלפון שלו, נחלץ למען העניין. יהודים רבים כבר יודעים, כי הם לא צריכים לתפוס אותו, מספיק שיספרו את הסיפורים בתא הקולי, ורב מיילך, בסוף היום, שהוא ספק יום ספק לילה, יקשיב וישמע את סיפורם, ויגביר באמצעותו להט אמונה של אלפי שומעיו.

עם האלפים בציון ה'בת עין' צילום: אלימלך גרסטל

הציבור הרחב מכיר את רב מיילך משיעוריו, הרצאותיו ודרשותיו, אך לא רבים יודעים כי מדובר במוסד של חסד מהלך. ישנם קטעים מופלאים של חסד המוסתרים מעיני כל הקהל, אבל יש דבר שנמצא אצלו בראש הרשימה - לעודד חולים ובני משפחותיהם. סדר היום של רב מיילך עמוס לעייפה, אבל למרות הכול, אם הוא שומע על אברך שמתייסר על מיטת חוליו, רב מיילך יגיע אליו, ידבר ויחזק, יעודד וייטע תקווה. הוא לא יעזוב את מיטת האברך, עד כי יעלה על שפתיו חיוך.

לא פעם נתקלים רופאי בית החולים במראה שלא מותיר עין יבשה. אי שם, בעמקי המחלקה האונקולוגית, ניצב לו אברך או בחור כחוש וחיוור, ראשו החלק משיער, מגלה את מצבו הקשה, והוא עומד לו עם יהודי אחר, אוחזים הם יד ביד ורוקדים בסערה: "הטוב הטוב הטוב, כי לא כלו רחמיך, והמרחם, כי לא תמו חסדיך"...

הרגישות של רב מיילך לזולת היא פרק בלתי נפרד מאישיותו הזוהרת. יכולים לעבור לפניו אלפים כמו בחתונת בתו לפני שבועיים, והוא יזכור להגיד לכל אחד את המילה שלו. לזה יוסיף ולזה יחייך, לזה יזכיר דבר שאמר לו לפני שנה - כך מרגישים כולם צמודים ללבבו, ולא לתפארת המליצה.

וכך אומר רב מיילך בהזדמנויות רבות: "צריך לתת מילה טובה לשני, בלי חשבון האם מגיע לו או לא מגיע לו, והאם אני ראוי לומר לו או לא ראוי. בפרט בזמננו אנו, רואים כיום את התועלת של חברים וידידים, כמה 'אופטועהן' הם יכולים לעשות, מה שלא יכול לעשות אף אחד אחר".

בימי השובבי"ם מעורר רב מיילך שכל אברך יקבל על עצמו תענית דיבור ושמירת פיו ולשונו. עם סיומו של אחד השיעורים, ניגש אליו אדם שמנהל חנות גדולה, ושאל כיצד הוא כמי שמנהל חנות יכול לשמור על 'תענית דיבור' בזמן שהוא צריך לשרת את הלקוחות. "בשבילך יש לי משהו אחר", החזיר לו רב מיילך, "אתה תתאפק לפחות שלושה פעמים מלענות בזמן שמקניטים אותך, זה חשוב לא פחות".

הוא בורח מהכבוד כמו מאש. אם מישהו מתלמידיו יציע לו 'סנדקאות' הוא מיד יחפש במשפחתו של המציע מישהו 'מתאים' יותר. לרוב, אינו מקבל קוויטלאך, אבל אם מי מתלמידיו מתעקש, אם מישהו כותב שם בעיה או מצוקה - הוא יקרא את הדברים וינסה לעזור ככל שניתן.

ר' מיילך לא יוצא את הארץ למרות בקשותיהם של גבירים ושועי עולם המבקשים שיבוא, והוא גדר לעצמו גדר ונשאר בארץ הקודש, המונים משחרים לפתחו לקבלת ברכה וישועה ור' מיילך במאור פנים מיוחד מברך כל אחד ואחד.   

במוצאי שבת קודש בצפת