'כלכליסט' חושף מה המקורות לתחקיר 'פגסוס' ותוקף את ועדת מררי

אחרי שורת התחקירים על תוכנות הריגול במשטרה, ודוח הביניים של ועדת מררי, עיתון "כלכליסט" מתייחס הבוקר (שני) לפרשה לראשונה, וחושף מידע על מקורותיו. לטענת העיתון, טרם בשלה העת לחשוף את המקורות שחשפו את פרטי התחקיר בפני העיתונאי תומר גנון, אך לראשונה ניתן אישור לכך שמדובר על "עדויות ומידעים מתוך סיגינט, היחידה המשטרתית שהפעילה את הרוגלות". 

למרות הביקורת הגדולה על תחקיר "כלכליסט", העיתון ממשיך לדבוק הבוקר בפרסומים מהשבועות האחרונים - זאת למרות שבדוח הביניים של ועדת מררי, שמונתה על ידי היועמ"ש הקודם אביחי מנדלבליט, נטען כי "אין כל אינדיקציה לכך שמשטרת ישראל הדביקה באמצעות מערכת פגסוס מי מבין האנשים שפורסמו בתקשורת". יחד עם זאת מבהירים בעיתון כי "אנו צריכים לקחת בחשבון אפשרות שנפלו טעויות ברשימה". לדבריהם, "כל עוד לא בשלו התנאים למתן עדות בתנאי חיסיון, איננו יכולים להציג הוכחה פומבית שהרשימה נכונה".

"כלכליסט מותחים הבוקר ביקורת נוקבת על ועדת הבדיקה בראשות המשנה ליועמ"שית, עו"ד עמית מררי. לטענת העיתון, עם היוודע דבר הקמת ועדת החקירה, ביקשו מקורות התחקיר לפנות באופן עצמאי לעו"ד מררי, "אך לא נענו", כך לטענת העיתון. עוד נטען כי "גם הממצאים והפעולות החריגות של המשטרה שהצוות עצמו חשף, גומדו בדוח בכוונת מכוון". "לאור ניגוד העניינים של הפרקליטות", אומרים הבוקר בכלכליסט, "יש למנות ועדה עצמאית ובלתי תלויה לבדיקת הפרשה".

עיתון ‘כלכליסט’ מפרט בהרחבה את עיקרי הדברים שהועברו לועדת מררי על ידם:

1. המקורות העבירו רשימה ראשונית של 19 שמות, תפקידים וטלפונים של אנשי יחידת הסיגינט־סייבר, בעבר ובהווה, מאז שרכשה המשטרה את רוגלות NSO בסוף 2013. האנשים האלה, נאמר במסמך, “היו מעורבים, ידעו, או יודעים על שיטות הפעלת הכלים שנרכשו מ־NSO”.

המקורות ציינו במכתב כי האנשים ברשימה “נחשפו ונחשפים לשיטות הפעולה – הדבקה בטרם הוצאת צווי האזנות סתר, וזאת לצורכי איסוף מודיעין מקדים, ולאחר מכן העברת המידע ליחידה החוקרת לצורך הלבנתו בצווים”.

2. המקורות העבירו מידע פנימי רגיש על האופן שבו היו נמסרות בעל פה הוראות להדבקה ברוגלה, שמות של נותני ההוראות והאופן שבו נשמרה החשאיות של ההוראות.

3. המקורות מסרו פירוט שלא היה ידוע לציבור, ואף לגורמים רבים במערכות האכיפה והמשפט, ולפיו ה”כלי” שבידי המשטרה מורכב בעצם משלוש מערכות שונות: ה”סייפן”, שהוא הכינוי המשטרתי לפגסוס, ובנוסף שתי מערכות שזכו לכינוי “דייזי” ו”חלוץ”.

אלה נרכשו על ידי המשטרה כדי להתמודד עם דגמים חדשים של טלפונים חכמים וגרסאות עדכון שמופצות, ולמצוא בהם חולשות. המקורות הוסיפו ופירטו במסמך כיצד למנוע מחיקת עקבות: “צריך לדרוש מהחברה הפרטית את כל הלוגים של המערכת המשטרתית משנת 2015. ולדרוש ולוודא שלא נמחק שום דבר אצלם… לדרוש דו”ח לוגים ובדיקה האם מחקו נתונים מהמערכת ואיזה”.

דו”ח מררי עצמו חושף כי המשטרה מחקה רשומות מהמערכת של NSO, ולכך נגיע בהמשך. נדגיש כי אין לנו אפשרות לדעת מתוך הדו”ח האם הרשומות נמחקו לפני פרסום התחקיר או אחריו.

המקורות מסרו במסמך תיאור מדויק של תיקיות וקלסרים עם מידע המצויים ביחידת הסיגינט־סייבר במשטרה. הם אף פירטו את מיקומם המדויק של אלה בחדרים השונים ביחידה. וכך נכתב: “קלסרי צווי האזנות הסתר… אינם משקפים את ההדבקות בפועל.

יש פער בין מספר צווי האזנות הסתר למטרות שהודבקו בפועל. ביחידה יש תיקיות וקלסרים עם מידע. זה המפתח. אלה התיקיות הרלוונטיות, ולא קלסרי האזנות הסתר שאושרו על ידי היועמ”ש במשך השנים… תיקיות מבצעיות כאלה (הקפ”ק) יש בחדר מ”מ (ארון), וגם בחדר של מחלקת טכנולוגיות. יש גם ליד עמדות העבודה של אנליסטים, במשרד של (מחקנו את השם) ועוד. לפעמים יש מידע על אחסן בעמדות עבודה”.

ב'כלכליסט' ממשיכים לתקוף את ועדת מררי. “הפירוט המדוקדק שידעו המקורות לספק, צריך היה לעורר לכל הפחות סקרנות בקרב אנשי צוות הבדיקה, ומוטיבציה לאמת או להפריך אותו”. “ככל שידוע לנו, וכך מתאר גם דו”ח הביניים עצמו, צוות מררי הסתפק בבדיקה טכנולוגית בלבד. אנשי יחידת הסייבר־סיגינט לא נחקרו על ידי מח”ש. צוות הבדיקה, כך מפורט בדו”ח, הסתמך על חומרים שהועברו אליו מהמשטרה ומחברת NSO”.

בעיתון מוסיפים כי “אין בדו”ח הביניים כל זכר לחומרים שהתקבלו באמצעות גנון מהמקורות, וצוות הבדיקה אף לא ציין את עצם העברת המידע לידיו”.

‘כלכליסט’ ממשיך לגולל את השתלשלות הפרשה. גנון אף התריע בפני הצוות טרם פרסום הדו”ח, שלפי המידע ממקורותיו, הבדיקה של צוות מררי אינה כוללת את שתי הרוגלות הנוספות, דייזי וחלוץ. הצוות נמנע מלהתייחס לפנייה.

רק ב־23 בפברואר, יומיים אחרי פרסום דו”ח הביניים ו־15 יום אחרי העברת המסמך מהמקורות, נזכרה ועדת מררי להודיע לגנון במכתב כי הוא רשאי להעביר לה חומרים ולהופיע בפני הוועדה “ככל שאתה מבקש לעשות כן”. גם במכתב הזה לא הוזכרה העובדה שגנון כבר העביר חומרים בעלי ערך רב לוועדה.

“מסלול מררי” לא היה מסלול הבדיקה היחיד שנוהל. ב־16 בפברואר, עוד לפני פרסום דו”ח הביניים של מררי, הודתה הפרקליטות בבית המשפט, במסגרת תיק 4000, כי הטלפון של עד המדינה שלמה פילבר הודבק על ידי המשטרה בפגסוס, וכי גם בטלפון של איריס אלוביץ’ נעשה ניסיון הדבקה, שלא צלח.

התובעים מטעם הפרקליטות הוסיפו ומסרו לבית המשפט כי כלל לא ידעו על ההדבקה שביצעה המשטרה, שלא עדכנה אותם על כך, וכן שהשימוש ברוגלה לא פורט גם בבקשה לצו שהוגשה לבית המשפט. המשמעות היא שכבר בשלב הזה, לפני פרסום דו”ח הביניים של מררי, הפרקליטות הודתה שהמשטרה הסתירה ממנה, ומבית המשפט, כי פעלה שלא לפי צו האזנת הסתר שקיבלה.

מסגור הפעולה שנעשתה כ”חריגה מצו” הוא דרך לנסות להמעיט מאי החוקיות לכאורה. “חריגה מצו” אינו יותר משם מכובס לפעולה משטרתית שנעשתה ללא צו.

בכתב המינוי של צוות מררי מורה היועמ”ש באופן חד: “ככל שהבדיקה תעלה בממצאיה התנהלות פסולה, שיש בה משום חשד לעבירה פלילית, יועבר הטיפול בממצאים הקונקרטיים לרשויות המוסמכות לכך על פי דין”. דו”ח הביניים של מררי לא מגלה אם הממצאים הועברו לחקירה בידי הרשויות המוסמכות לכך. יום לפני פרסום דו”ח הביניים, בתשובה לשאלה שהפנה גנון למשרד המשפטים, נאמר לו: “אין בנושא חקירה של מח”ש”.

אחרי שכל המידע שלעיל נחשף, וכשידוע מה היה בידי צוות הבדיקה ומה יכול היה לנסות לקבל, חשוב לחזור ולהתבונן בבדיקה שבחר הצוות לערוך בסופו של דבר.

בפתח דו”ח הביניים שפרסם מדגיש צוות מררי את חשיבותה הגדולה של הבדיקה, שכן “טענות אלה נוגעות בליבת שלטון החוק במדינה דמוקרטית, ויש בהן כדי לערער את תחושת הביטחון האישי של כל אזרח במדינה…”. “אין לנו אלא להסכים בפה מלא עם האמירה הזאת” מסכמים ב’כלכליסט’.

לאור זאת, רק מתבקש היה שהבדיקה תהיה מקיפה, עמוקה, תשתמש בכל המידע שכבר היה ידוע או שנמסר ישירות לוועדה, ותהיה מגובה במידת הצורך גם בחקירה משמעותית. אלא שלמקרא הדו”ח, ובעיקר למקרא פעולות הבדיקה שביצע הצוות, עולה הרושם שחלק ניכר מהפעולות המתבקשות כדי להגיע לחקר האמת, חלקן אלמנטריות ממש, פשוט לא ננקטו.

יותר מכך, קשה להשתחרר מהתחושה שגם הממצאים שנמצאו בכל זאת על ידי הצוות, כמו גם הפעולות החריגות של המשטרה שהצוות עצמו חשף, גומדו בדו”ח בכוונת מכוון. הממצאים האלה דווחו בשפה אניגמטית וקשה להבנה, ובעיקר אין בדו”ח הביניים התייחסות למשמעות החמורה של מציאת חריגות חמורות אצל גוף האמון על אכיפת החוק.

הרושם הזה, של התחמקות מלגעת בגחלת הלוהטת, רק מתחזק לאור בחירתו המוצהרת של הצוות בדו”ח הביניים להימנע מכל בדיקה עקרונית של התנהלות המשטרה בנושא ההאזנות והשימוש ברוגלות – שוב, למרות שזו היתה המשימה העיקרית שאליה נשלח.

סעיף 18 החותם את דו”ח הביניים מדווח כלאחר יד כי הדו”ח עוסק אך ורק ברשימה השמית שפרסם “כלכליסט”. הצוות, כך נכתב, “עתיד להמשיך את עבודתו ביחס לבחינת העיסוק והטיפול המשטרתי בהאזנות סתר בדרך של תקשורת בין מחשבים… מידת ואופן התאמתם של הכלים שבידיה לסמכויות הנתונות לה על פי דין ואופן השימוש בכלים אלה, לרבות במערכות נוספות… המצויות או שנמצאו בשימוש בידי משטרת ישראל, קיומן של אינדיקציות לחריגה מסמכות, פיקוח ובקרה בזמן אמת ובדיעבד על כלל שלבי עבודת המשטרה בתחום”.

כלומר, הצוות מסביר כי ויתר בשלב זה על בדיקת השימוש שעשתה המשטרה בכל הרוגלות שבידיה ביחס לסמכויות שנתונות לה. ליבת התחקירים של “כלכליסט”, הטענות העקרוניות שלגביהן אין כיום למעשה מחלוקת והפרקליטות עצמה מודה בהן – כל אלה נזנחו לעת עתה על ידי הבודקים.

רק לפני כשבועיים הודתה יהודית תירוש, התובעת בתיק 4000, בדיון בבית המשפט, כי השימוש בתוכנה הוא רחב. ״…ניתן להבין שלא רק בתיק הנוכחי נעשה שימוש בכלי הזה”, אמרה תירוש. “מדובר בעניין רוחבי שצוות מררי לא סיים לבדוק”. צוות מררי, שכבר ידע היטב כי מדובר “בעניין רוחבי”, בחר במפגיע להתעלם מהמנדט שניתן לו ולא להיכנס לעובי הקורה.

בעיתון 'כלכליסט' מבקשים להדגיש כי אינם באים לעקור את אימון הציבור במערכות אכיפת החוק: “איננו טוענים לקונספירציה של רשויות אכיפת החוק או חלילה לעשיית יד אחת כדי לעקוף את החוק. אנחנו, כך נכתב ב'כלכליסט' מביעים לכל אורך השנים, וגם כיום, אמון בבתי המשפט, בפרקליטות ובגורמי החקירה”.

“ברור לנו תפקידם המרכזי בשמירה על משטר דמוקרטי מתפקד ונהירה לנו החשיבות של אמון הציבור בהם. הבענו את העמדה הזאת גם כשהגופים הללו נקלעו לליבו של עימות פוליטי וספגו ביקורת נוקבת, ולא פעם ולא פעמיים התייצבנו כדי להגן עליהם. עמדתנו בעניין לא השתנתה” מבהירים בעיתון.

“גם כעת, חרף התסכול מהעובדה שהדו”ח מדלג מעל חלק גדול מהבעיות המשמעותיות, לא כולל התייחסות למידע שהועבר אליו, ונוסח באופן חד צדדי שמרחיק את האש מגורמי החקירה – גם כעת אנו נזהרים מלהטיל דופי גורף בצוות או בפרקליטות”.

בו בזמן, אנחנו מתעקשים להצביע על כשלים מובהקים שעולים מדו”ח הביניים ומאופן הבדיקה שהוביל אליו. הם מעידים לכאורה על רצון לייצר נרטיב מגונן, שימנע התפתחות של הממצאים. זו גישה מאכזבת, בעיקר מבחינה ציבורית. גם הפרקליטות וגם המשטרה מחויבים בראש ובראשונה בנאמנות לציבור האזרחים, גם אם הנאמנות הזו עלולה להסב להם אי נוחות.

הם מבינים היטב את חשיבות חשיפת האמת, כצעד לתיקון דרכי הפעולה והשבת האמון במערכת. בינתיים הם מתגוננים כדי להימנע מלעשות זאת.

הבדיקה שערכנו בעקבות פרסום דו״ח הביניים של צוות מררי הצריכה זמן וזהירות מרבית, משום שגורמים שונים מנסים לעלות על עקבותיהם של מקורות לתחקיר. הזמן שחלף מפרסום הדו”ח הגביר את הספקות בקרב הציבור, העלה גם תיאוריות קונספירציה הזויות, והעניק לגורמים אינטרסנטיים הזדמנות לפגוע בנו. אולם העדפנו לערוך את הבדיקות בסבלנות.

חזרנו אל המקורות ובדקנו שוב את המידע שבידינו, כפי שהתחייבנו לעשות. ביקשנו מהם להסביר את הפער העצום בין העדויות והממצאים שמסרו לנו, לבין דו״ח הבינים השולל חדירה לרוב השמות שהוזכרו בחלק החמישי של התחקיר.

לא נחשוף מקורות כמובן, אולם אנחנו יכולים לגלות עתה שהתחקירים נשענו בין השאר על עדויות ומידעים מתוך סיגינט, היחידה שהפעילה את הרוגלות. אלה כללו תיאורים וממצאים שרק מי שהיו או נמצאים שם יכולים לספק – ורבים מהם נמסרו כאמור בתיווך שלנו ישירות לצוות מררי.

מדוע מקורות התחקיר שיתפו עיתונאי במידע החסוי והבעייתי של הפעלת רוגלות במשטרת ישראל, שהוסתרה מהציבור? כי הם חשבו שהציבור צריך לדעת מה קורה. הם באו לתקן. לפי הבדיקות שלנו, הן לפני פרסום התחקירים והן בעקבות דו”ח הביניים, המקורות אינם שליחים של גורמים עלומים. אילו היינו מגיעים למסקנה שהוליכו אותנו שולל, היינו מודים ומתנצלים בלי היסוס.

כשיצאנו לדרך הבטיחו המקורות למסור את עדותם בתנאים מסוימים “ברגע האמת”, בתנאי חיסיון מול חקירה עצמאית. בעקבות הפרסום של מררי אבד אמונם בהליכי הבדיקה של הפרקליטות ובסיכוי לחקירה עצמאית. וכמובן, הם פוחדים לאבד פרנסה וחברים.

גם בהינתן כל אלה, דו”ח הביניים של מררי עורר ספקות גם אצלנו בקשר לנכונות רשימת השמות שפרסמנו. בתחקירים מורכבים ורגישים נופלות טעויות. הבדיקה של מררי בדו״ח הביניים היתה חלקית וחפוזה, ולא כללה חקירה של מפעילי הרוגלות.

עם זאת, בצד שלנו, אנחנו צריכים לקחת בחשבון את האפשרות שנפלו טעויות ברשימה. כל עוד לא הבשילו התנאים למתן עדויות של המקורות בתנאי חיסיון, איננו יכולים להציג הוכחה פומבית לכך שהרשימה נכונה.

בנושא ה”פישינג”, כלומר הניסיונות לדוג מידע מודיעיני, כפי שעולה מהעדויות מתוך סיגינט שנמסרו לנו, מררי לא פרסמה מסקנות מקיפות בדו”ח הביניים ואיננו יודעים אם ניסתה לפצח את הנושא מאז. חשוב להדגיש כי בין מפעילי הרוגלות היו מי שהאמינו כי הם פועלים ברשות ובסמכות, כפי שעשו בעברם ביחידות של איסוף מודיעין וגופי ביטחון שעסקו בסיכול טרור.

חשוב לציין כי במסגרת הבדיקות שערכנו, אנשים מסוימים שהוזכרו ברשימה אישרו לנו שפריטי מידע אישיים שנמסרו לנו על ידי המקורות אכן נמצאים בטלפונים הניידים שלהם; וחשוב להזכיר כי גם לפי דו”ח מררי, יש ברשימה שמות שהמשטרה מודה שניסתה לפחות לפרוץ לטלפונים שלהם; וחשוב עוד להזכיר כי מספר ראשי ערים נעלמו מדו”ח מררי בלי הסבר; וכי פרסומים בכלי תקשורת שונים שאין ביניהם קשר, אשר נסמכו על הפרקליטות, דיווחו כי הוועדה מצאה “חריגה רוחבית” בפעולת המשטרה. לחריגה הזאת לא נותר זכר בדו”ח הביניים.

המשמעות היא שקיים פער גדול ולא ניתן לגישור בין העדויות מתוך המודיעין במשטרה שבידינו, לבין ההכרזה הנחרצת של דו”ח הביניים של צוות מררי. המקורות שלנו עומדים עדיין על שלהם, גם אם לא הבשילו התנאים מבחינתם לצאת לאור. לא נחשוף את זהותם בלי הסכמתם, אף אם יימשכו הניסיונות לפגוע ב”כלכליסט”.

דו”ח מררי הוא דו”ח ביניים. צריך לקוות שהדו”ח המלא ייכנס לעומק השאלות המהותיות שדו”ח הביניים התעלם מהן. עם זאת, למקרא דו”ח הביניים, אנחנו סבורים כי מן הראוי להעביר את הבדיקה, או החקירה במידת הצורך, לוועדה עצמאית, בעלת סמכויות ובלתי תלויה.

בהפעלת הרוגלות היו מעורבים כמה עשרות אנשים בשמונה השנים האחרונות. חלקם פרשו מהמשטרה, חלקם עדיין משרתים. מי יגבה מהם עדויות? מי יחקור מה התרחש ביחידת הסיגינט? מי יברר כיצד הוכשר השימוש ברוגלות? ניגוד העניינים המובנה ימשיך לרחף מעל כל צוות בדיקה של הפרקליטות, אמין ככל שיהיה. רק חקירה יסודית ועצמאית עשויה להגיע לחקר האמת.

החשיפות של “כלכליסט” על השימוש שעושה המשטרה ברוגלות של NSO ואחרים ללא הסמכה בחוק חשובות מדי מכדי שייקברו בשל אי־הנוחות שהן גורמות למשטרה ולפרקליטות. אנחנו מצדנו נמשיך לחקור ולפרסם כל מידע חדש ורלבנטי שיהיה בידינו.

ככל הידוע, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה עדיין לא אישרה למשטרה לחזור ולהשתמש ברוגלות, שהופעלו בחשאי בשמונה השנים האחרונות. דרוש דיון ציבורי רחב ועמוק: האם המשטרה יכולה להשתמש ברוגלות, ואם כן באילו נסיבות, מכוח איזו סמכות חוקית ותחת איזה פיקוח ובקרה.

יו”ר ועדת החוקה גלעד קריב יזם כבר את הדיון הקריטי לדמוקרטיה בישראל. הדיון הזה בא לעולם בזכות תחקיר “כלכליסט”.

בסיום מביא 'כלכליסט' את תגובת משרד היועמ”ש:

ממשרד היועמ”ש נמסר: “בתאריך 7.2.2022 פרסם עיתון “כלכליסט” שמשטרת ישראל ביצעה מעקבים אחרי אנשים שזהותם פורסמה וזאת באמצעות מערכת פגסוס Nso.

כפי שפורסם בהודעה רשמית של משרד המשפטים, צוות מררי בחן את הטענות שפורסמו בתאריך 7.2.2022 באופן יסודי ומדוקדק באמצעות אנשי מקצוע מגופי ביטחון ובאמצעות מידע מחברת Nso ומצא שאין אינדיקציה לביצוע פעולות ע”י המשטרה כפי שנטען בפרסום האמור.

כפי שנרשם בדו”ח הצוות, צוות הבדיקה ממשיך בעבודתו וכפי שהובהר אף הרחיב את פעילותו לכדי בדיקה מערכתית כוללת. בניגוד לנטען, הצוות איננו כולל גורמים מהפרקליטות אלא גורמי היעוץ המשפטי לממשלה וחברי צוות נוספים אשר כיהנו בתפקידים בכירים ביותר בגופי ביטחון, והוא מסתייע במומחים טכנולוגיים ממערכות הביטחון.

בתוך כך צוות הבדיקה לא התעלם ממידע שהועבר ע”י העיתונאי תומר גנון, ואף הזמין את העיתונאי להופיע בפניו . עד כה לא הובעה נכונות מצדו להופיע בפני הצוות. למעלה מן הצורך יודגש כי כל מידע שיועבר לצוות ייבדק”.