חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 פשוט וברור.
החוק, אשר נגזר מהזכויות לכבוד לקניין ולפרטיות המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, עוסק בהגנה על כבודו של אדם ושמו הטוב, באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו. לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית נזיקית המזכה בפיצויים וסעדים נוספים (הן לפי חוק לשון הרע והן לפי פקודת הנזקין) דוג' פרסום הכחשה או תיקון, וכו' ויכול אף להתגבש לכדי עבירה פלילית.
על פי סעיף 1 לחוק, הגדרת לשון הרע היא פרסום דבר המוביל לאחת מארבע תוצאות כדלהלן: 1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. 2. לבזות אדם בשל מעשים או התנהגות או תכונות המיוחסים לו. 3. לפגוע באדם במשרתו, ציבורית או אחרת, בעסקו, משלח ידו או במקצועו. 4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית, או מוגבלותו.
דרכי פרסום לשון הרע על פי חוק לא מותירים מקום לספק.. בעל פה או בכתב, בדפוס או ציור, דמות או תנועה, בצליל או באמצעי אחר. אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה, או הייתה עשויה להגיע, לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע, ואין נפקא מינה אם הובעה במישרין ובשלמות או הייתה משתמעת מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, ואין צורך בזדון שכן הכוונה אינה חשובה אלא למצבים מסוימים.