אבל כבד בעולם התורה והמוסר: משגיח ישיבת מיר, הגאון הצדיק רבי אהרן דוד חדש זצ"ל, זקן המשגיחים בדורנו שהיה מאושפז כשהוא מורדם ומונשם בבית החולים 'הדסה עין כרם' בירושלים, הסתלק לבית עולמו בגיל 90.

המשגיח הגר"א חדש, שפונה לפני חודשיים לבית החולים 'שערי צדק' בירושלים, בעקבות קשיי נשימה, הועבר למחלקת קורונה בבית החולים 'הדסה עין כרם' בבירה, שם אושפז, אך לאחר מכן החלים והועבר למחלקת טיפול נמרץ רגילה.

בעולם התורה העתירו בתפילה לרפואת הגאון רבי אהרן דוד בן צביה לאה, בתוך שאר חולי עמו ישראל, אך נגזרה הגזרה ולאחר שמערכות גופו קרסו הוא השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.

עם היוודע הבשורה הקשה הוסרה הפרוכת בהיכל ישיבת מיר בשכונת בית ישראל בירושלים ומסע הלוויה צפוי לצאת מהיכל הישיבה. 

'כל רגע' עם קיצור תולדות חייו של המשגיח זצ"ל.

רבי אהרון דוד זצ"ל, נולד בירושלים בשנת תרצ"א, להוריו מרן המשגיח רבי מאיר חדש ואמו מרת צביה, בתו של הגאון רבי נפתלי מנחם הוטנר, מרבני איישישוק. רבי נפתלי מנחם היה תלמידו של החפץ חיים זי"ע, ולמד בחברותא עם מרן הגאון בעל ה'קובץ שיעורים'. הוא היה בנו של רבי יוסף זונדל הוטנר, רבה של איישישוק ומגדולי רבני ליטא, שזכה להעניק הסכמה לספרו של החפץ חיים.

בגיל שנתיים נסע עם אמו לליטא, לקבל את ברכת החפץ חיים, יחד עם אחותו הקטנה שולמית, הלא היא הרבנית אזרחי שתחי', אשת הגרב"מ, חבר מועצת גדולי התורה. שניהם מהבודדים שחיים עמנו ואשר זכו לראות את פניו הקדושות של הכהן הגדול, גם אם בקטנותם ממש.

כשנולד הילד אהרן דוד, כבר שכנה הישיבה בשכונת גאולה בירושלים, אליה עברה אחרי מאורעות תרפ"ט. הילד שגדל על ברכי אביו בצילה של הישיבה הגדולה, ינק אל ליבו את ההנהגה הרחמנית של אביו ואמו כלפי התלמידים, אותם ראו כילדיהם לכל דבר.

משפחת חדש התגוררה בקומה הראשונה של הישיבה. ביתם היה פתוח בפני תלמידי הישיבה ביום ובלילה, בכל ימות השבוע. על השיש במטבח עומדות היו דרך קבע עוגיות שיועדו עבור בני הישיבה, שנכנסו תדיר להכין לעצמם כוס תה ולטעום מיני מזונות. רבי מאיר והרבנית שהייתה עזר כנגדו לאורך כל השנים, העניקו לבחורים תחושה של בית. בליל שבת נהגה הרבנית להכין סיר צ'ולנט ובחורי הישיבה היו באים לטעום ממנו בליל שבת לאחר לימודם.

מנהג זה נצרב בליבו של הילד, וכאשר הפך בעצמו ברבות השנים למשגיח, נהג בדרך דומה עם תלמידיו. מי שנכנס פעם לביתו הצנוע הסמוך לישיבת מיר, ראה את הזרם הקבוע של תלמידי הישיבה המתדפקים על דלת הבית, חלקם אף נכנסים מתוך הרגל פנימה בלי לדפוק, ליטול עצה טובה, או להשיח את ליבם ולפרוק מועקה.

עד מהרה החל לגלות הילד סימני בגרות. רושם תורת המוסר שסבב את אביו, דבק בו, והוא החל להגות בתורתה. כבר כשהיה צעיר לימים, בחר לנצל את ההפסקות בחיידר, כמו גם את זמני החופשה, ללמוד בספרי מוסר שהיו מצויים בביתם לרוב. בשלב מסוים, גילו חבריו, כי חברם לספסל הלימודים בקיא בספרי המוסר כזקן ורגיל.

כשגדל והיה לנער, המשיך את דרכו של אביו ונכנס ללמוד בהיכלה של ישיבת 'תפארת צבי' – חברון לצעירים. הוא היה מראשוני התלמידים ב'תפארת צבי' שנוסדה באותם ימים, ונקראה על שמו של הסבא רבי נתן צבי פינקל.

מ'תפארת צבי' המשיך בטבעיות לישיבה גדולה - חברון, כשעיני כולם מלויים אותו בציפייה. הליכותיו והנהגותיו באותן שנים העידו יותר מכל, כי עתיד הוא להמשיך את דרכו של אביו בהנהגה הרוחנית של עולם התורה המתפתח בארץ הקודש.

שמחת נישואיו של הבחור המופלג הרב אהרן חדש, הייתה שמחת שתי הישיבות הירושלמיות הליטאיות – חברון ומיר. רבי אהרן נישא למרת חסידה, בתו של הגאון הצדיק רבי חיים זאב פינקל, משגיח ישיבת מיר, בנו של ראש הישיבה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל ונכדו של הסבא.

אחרי החתונה החלה להתעצב דמותו של רבי אהרן בהיכלי הישיבות מיר וחברון, כמי שעתיד להמשיך את דרך אביו וחמיו. בחודש אלול תשכ"ה הסתלק רבי חיים זאב פינקל לבית עולמו, ורבי אהרון התמנה על ידי ראש הישיבה לשבת על כיסאו. מאותו יום, יותר מחמישים וחמש שנים, כיהן רבי אהרן כמשגיח ישיבת מיר. כששאלו אותו לתוארו, הוא העדיף לנקוט בתואר 'מנהל רוחני'.

עד פטירתו ממש, אחרי למעלה מיובל שנים בתפקיד, כשהוא מחזיק בתואר זקן המשגיחים בארץ הקודש, נהג רבי אהרן לחזור שוב ושוב על המשפט הבא שהיה אבן דרך בהנהגתו עם תלמידיו: "משגיח הוא לא שוטר. שוטר מידת הצלחתו תלויה בזה שיתפוס על חם. משגיח בדיוק הפוך".

לאורך כל השנים רבי אהרון, המשגיח הוותיק של עולם הישיבות, נמנע מלמסור שיחות בהיכלה של הישיבה. תחת זאת העדיף למסור באופן קבוע 'ועדים' לבני הישיבה בביתו. הוועדים התקיימו מדי ימי ראשון ושלישי בערב. הועד של יום שלישי מיועד היה לתלמידי חו"ל ה'חוצניקים' של מיר והוא נמסר בשפת היידיש. הוועד של יום ראשון נועד עבור כלל בני הישיבה, הישראליים בעיקר.

רבי אהרן חולל מהפך עצום בסדרי הישיבה, כאשר התנה את קבלת החדרים בפנימיית הישיבה לבחורים שהקפידו על תפילה בישיבה למשך שנה שלמה. רק אחרי שבחור השלים מעגל שנה שלם, הוא קיבל מיטה מסודרת בפנימייה הסמוכה לישיבה. עד אז ייאלץ למצוא את עצמו בדירות שכורות הפזורות כפטריות אחרי הגשם סביב שכונת בית ישראל.

המהפכה של רבי אהרן הגיעה לממדים כאלו, שבשידוכים נוהגים הורי הכלה לברר, האם הבחור ישן בחדר בפנימייה או בדירה. אם הוא ישן בחדר, חזקה עליו שהוא שותף פעיל לסדרי הישיבה ולתפילות. אין חותמת כשרות מהימנה מזו.

רבי אהרן הקפיד להכיר ולשוחח עם כל בחור באופן אישי, ולעמוד על התפתחותו הרוחנית מדי תקופה. לזר מבחוץ נדמית לפעמים הספינה הגדולה של ישיבת מיר כאילו היא שטה על מי האינרציה. ולא היא. מעל גבי הסיפון, אחז רבי החובל במפרשים הענקיים, וניווט אותה בשום שכל ורגש. על פי הערכות תלמידיו, רבי אהרן אצר במוחו למעלה מחמישים אלף שמות תלמידיו בהווה ובעבר, על שמותיהם והתקופות בהן למדו בישיבה.

את סדריו נהג עד לא מכבר רבי אהרן ללמוד בבית המדרש המרכזי של הישיבה, אך מדי ערב היה פונה ללמוד בבתי מדרש אחרים על מנת לעמוד על מצבם של הבחורים שם. בדרך זו החזיק בראשו את סדר מקומות הישיבה, את נוכחות הבחורים, ואת הדף שבו הם אוחזים.

בחודש מרחשוון תשע"ה הלכה לעולמה הרבנית עליה השלום. עד ימיה האחרונים הייתה לעזר לבעלה שיבדל לחיים טובים, והייתה משמשת כמורה חשובה בבית ספר 'בית ישראל' במוסררה. פטירתה השפיעה רבות על המשגיח, אשר נחלש וחלה מספר פעמים. הזכורה שבהן היא בחודש אייר תשע"ט, אז שהה פרק זמן ממושך בבית החולים, ואף מסר משם וועדים לשומעי לקחו. הוא החלים והשתחרר מבית החולים אל ביתו, ומאז הקפידו בני ביתו ותלמידיו הקפדה יתירה על בריאותו ושלומו.

וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'.