מבזקים

עמית סגל: "ההתנשאות הזו משועתקת אל ביהמ"ש העליון"

הפרשן עמית סגל מפרסם הבוקר פוסט בחשבון הפייסבוק שלו בו הוא תוקף את הביקורות שהפנתה שופטת בית המשפט העליון כלפי הנשיאה אסתר חיות על כך שהצביע בעד פסילתה של הח"כית הערבייה היבא יזבק

פוליטי14.2.2020 | 10:05

עמית סגל צילום: הדס פרוש, פלאש 90

פרשן חדשות 12 עמית סגל ממשיך לעסוק בהרכב השופטים של בית המשפט העליון שהכשיר את התמודדותה של חברת הכנסת תומכת הטרור היבא יזבק. סגל זועם על הביקורת שהופנתה מהשופטים כלפי נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות שבדעת מיעוט הצביעה בעד פסילתה של הח"כית הערבייה.

"כעיוורים שממששים פיל" כותב סגל בשנינות אופיינית, "בחנו תשעה שופטים בעליון את התבטאויותיה של חברת הכנסת. אחד את החדק, השני את הרגל, שלישי את הזנב, וכל אחד הגיע לתוצאה אחרת".

"מעולם לא ניכר יותר לעין הפער המאלף בין ההכרעה הסובייקטיבית השונה שאליה הגיע כל שופט, ובין הניסיון של לעטוף זאת ברטוריקה משפטית אובייקטיבית וכאילו-מדעית, של "הקו האסור", "הספק הסביר", "אמות מידה מחמירות" ו"מסה קריטית" כותב סגל.

סגל תוקף את השופטת דפנה ברק-ארז על כך שביקרה את חיות שתמכה בפסילת יזבק: "דווקא על הרקע הזה בלט עלבון מתוחכם במיוחד שהפנו שתיים משופטות הרוב כלפי דעת המיעוט. השופטת דפנה ברק-ארז נזפה בעמיתתה, הנשיאה חיות, שהעזה לתמוך בפסילת יזבק, וקבעה: "כאן עלינו לפסוק לא לפי הרגש אלא לפי הדין והתשתית הראייתית". עמיתתה, ענת ברון, השתמשה במילים דומות: "הפיתוי לפסוק על פי הרגש הוא רב, אולם עלינו להישמר לבל יגבר הפיתוי על אמות המידה המחמירות".

סגל נוגע בנקודה אירונית בביקורת שמופנת כלפי חיות וכותב כי "הטיעון שהאגף הניצי הוא שכלתני פחות, אמוציונלי יותר, רגשן ומתלהם נשמעת בדרך כלל במערכת הפוליטית שלנו מכיוון שמאל כלפי מצביעי הימין. מרתק לראות את ההתנשאות הזו משועתקת גם אל בית המשפט העליון. מי שמעז לסבור שתמיכה עקבית ברוצחי ילדים ונשים היא עילה לפסילה משונמך מייד: הוא איננו חלילה בר פלוגתא לגיטימי, אלא מישהו שאין טעם לנהל איתו דיון רציונלי".

סגל מסביר כי "מאחורי אסתר חיות ניצבת קריירת שיפוט מפוארת בת שלושה עשורים, שהביאה אותה אל ראש הפירמידה. אך ברגע שפסקה, פעם אחת, בניגוד לעמדה המקדשת את זכותה של הלאומנות הפלסטינית חובבת הפיגועים להתמודד לכנסת" מבהיר סגל, "כל זה נמחק. היא תוצג בידי עמיתותיה כשופטת לא מספיק תבונית, יצרית מדי, הפועלת מהבטן לא בהתאם לתקדימים משפטיים אלא נגררת אחר מושגים בניחוח ארוס לאומני, כ"פיתוי" ו"רגש". רק הדרבוקה חסרה".

בחדרי חרדים

שתף כתבה זו