היישר מסיום הש"ס: הצלם שוקי לרר בטור אישי 

גדול הצלמים החרדים שוקי לרר, המריא לארה"ב כדי לתעד את האירוע ההיסטורי של סיום הש"ס העולמי בהשתתפות מאה אלף איש. בטור אישי ומיוחד שנכתב תחת הקור המקפיא, הוא משתף את תחושותיו עם גולשי 'כל רגע' • מהסדר המופתי, דרך האבטחה הכבדה וגם כאלו שהגיעו מאוסטרליה הרחוקה

חרדים 2.1.2020 | 07:28

שוקי לרר מתעד את סיום הש"ס צילום: באדיבות המצלם

כשאני עומד כאן בעמדת הצילום בסיום הש"ס הגדול של ארה"ב, אני לא מצליח להותיר את הרגשות שלי בפנים ואני חייב להוציא אותם החוצה. 

האירוע כאן באיצטדיון הבייסבול מטלייף שלבטח לא ראה אירוע כזה קדוש מאז סיום הש"ס הקודם לפני שבע שנים, הוא ללא ספק האירוע היהודי הגדול ביותר מאז ומעולם.

 אני לא זוכר שום אירוע כזה, שהכילו כמות כה גדולה של אנשים. יש כאן לצידי 100 אלף איש באולם הזה, ועוד 20 אלף איש באולם במרחק נסיעה מכאן בברוקלין לכל אחד יש מקום, והכל מתנהל כאן בסדר מופתי. 

מיד כששמעתי על האירוע הענק הזה רציתי לתעד אותו, ולכן שמחתי כשקיבלתי את הפניה הזו מהמארגנים להגיע לארה"ב כדי לתעד את סיום הש"ס הענק הזה עבור כלי התקשורת בארץ ובעולם, קיבלתי עלי את המשימה הקשה ועזבתי את משפחתי והנה אני כאן.

לצידי עוד מאות צלמים, וכתבים מכלי התקשורת מכל העולם, גם לא יהודים, כולם מגיעים לכאן לתעד את האירוע ההיסטורי.

סידורי האבטחה כאן כבדים מאוד, ועוד יותר מזה בגלל הפיגוע שהיה בערב זאת חנוכה בידי אנטישמי, כל אחד שנכנס זוכה לבדיקה מדוקדקת, כלבים מרחרחים, לא משאירים פינה לא מאובטחת ע"י מאות ואולי אלפים של שוטרים ומאבטחים. לכל מקום צריך אישור כניסה, זה לא כמו בארץ שכולם מכירים אותך ונותנים לך להכנס לכל מקום כדי לתעד. 

כאן הייתי צריך את הליווי הצמוד של המארגנים כדי להכנס לכל החדרים, לכל ההכנות קודם. וכעת לעמוד מול המזרח שמלא בכל גדולי התורה של ארה"ב. יש חשמל באוויר, כולם מרגישים שהם נמצאים באירוע היסטורי, וגם אני מרגיש את זה. על פני האולם הענק אני רואה מבוגרים לצד ילדים. בכניסה לאולם נפגשתי עם מישהו שאינני מכיר, אבל הוא מכיר אותי, הוא אומר לי אתה הגעת מארץ ישראל, אני הגעתי ממקום יותר רחוק, מאוסטרליה. כי אירוע כזה אני לא יכול לפספס. 

יש כאן מישהו שאמר לי בהתרגשות שזה הסיום הש"ס העשירי שהוא זוכה להשתתף, כלומר הוא הספיק ללמוד עשרה מחזורים יחד עם כל כלל ישראל וסיים את כל הש"ס, זה מעורר קנאה בלב, זה גורם לרצות להרגיש חלק מהדבר הגדול הזה, שבפעם הבאה בסיום הש"ס אני יהיה חלק מ"הדבר הגדול" הזה, שגם אני יסיים בעצמי את הש"ס ולא רק ישתתף בו ויתעד אותו. אולי תתפללו עלי על זה.

למעלה אני רואה את השמש שמבצבצת. אבל באולם עצמו כעת קור מקפיא, מה שמחמם את האווירה זה רק הקהל הגדול שמזרים כאן חשמל לאוויר. והנה מגיע הקדיש, אתם יודעים מה זה לשמוע "אמן יהא שמיה רבה‎‏" מ‎מאה אלף איש בבת אחת?. המקהלה של הילדים והמבוגרים, זה משהו שכנראה רק ארה"ב יכולה לייצר. 

וברגעים האלה של הסיום הענק הזה, אני רק שואל את עצמי, איפה אני ימצא את עצמי בסיום הש"ס הבא, בעוד שבע שנים ומשהו. בעזרת השם נהיה באולם עוד יותר גדול, עם כל כלל ישראל, אולי מי שיעשה את הסיום יהיה אליהו הנביא, או משה רבינו. אני כבר מתחיל לדמיין את עצמי מתעד את זה.

שנזכה במהרה בימינו אמן.

בחדרי חרדים

רוצים להצטרף לקבוצות הווטסאפ של כל רגע?

לבקשת הצטרפות למוגנים וכשרים

להצטרפות ישירה לקבוצות

מצאת טעות בכתבה? תוכן שאינו ראוי לאתר? דווח לנו

שיתוף כתבה זו

 צבע אדום