הפיגוע באלה שבגרמניה הרב יצחק ארנברג מימין וולוועל לוטרסט צילום: באדיבות המצלם

ימים ספורים לאחר הפיגוע האנטישמי באלה שבגרמניה בעיצומה של תפילת יום הכיפורים שוחח 'בחדרי חרדים' עם וולוועל לוטרסט שהיה בבית הכנסת ומשחזר את השתלשלות העניינים. 

אתה בעצם מתפלל פה (בברלין), מה עשית שם, למה נסעת לשם?

"יש לנו עכשיו קבוצה בברלין שאנחנו רצינו לעשות יום כיפור לא בעיר הגדולה, ולעשות בעיר הקטנה שלא נוסעים מכוניות כמו בארץ.... וגם לחזק את הקהילה ששם יש רק אנשים זקנים".

מתי זה קרה? פתאום הייתם באמצע התפילה? אז מה אתה שומע מה אתה מרגיש? 

"זה היה זמן של קריאת התורה ביום כיפור, בשחרית, והיה פרק שמדבר על עזאזל, קורבנות עם השעיר לעזאזל, ובדקה של עזאזל, באמת ככה היו את הפיצוץ אחד וגדול - יריות בדלת".

ידעתם שזה אצלכם? זה היה חזק?

"כן, זה חזק בדלת".

זה ממש הדלת של הבית כנסת או שנכנסים דרך החצר?

"כן זה ממש שם, אבל לא חשבנו שזה פיגוע, חשבנו שזה רק להבהיל לא באמת לפגוע, ואחר כך עוד יריות, הדלת האחורית היתה כל הזמן פתוחה ואני הלכתי שם וסגרתי את הדלת והנחתי כסאות ושולחנות".

כמה מתפללים היו באותו זמן?

"50 מתפללים"

מה אתה הרגשת באותו זמן, שקורה כזה דבר, אתה הבנת שזה פיגוע?

"אני בלב שלי לא היה פחד, ולא חשבתי שזה כזה גדול, חשבתי שזה לא אמיתי, אחר כך החזן שלנו יוסי והגבאים של הבית כנסת ראו בבטחון שיש את הטלויזיה ורואים את הנאצי הזה שהיה שם, שהוא מנסה להיכנס והוא הרג את האישה, אני לא ראיתי את זה כי הייתי בדלת האחורית אבל הם ראו את זה".

היה שלב כלשהו שאתה התחלת לפחד או לא פחדת?

"כן, אחר כך היה לי קשה, באותו זמן לא, רציתי להתחזק ולא מאמין שזה הסוף של יום כיפור, שזה הסוף שלנו, זה היה יום כיפור אמיתי, כי זה היה מתים או חיים (הרגשה של לחיות או למות)".

איך המתפללים האחרים התנהגו?

"היה לחץ, אבל אני אמרתי שזה לא באמת זה רק בשביל להבהיל, אבל אחר כך הבנו שזה היה בכל התקשורת".

אתה היום נזהר יותר?

"קצת כן, כל הלילה לא הרגשתי טוב".

מה היית אומר לאנשים למה אתה נמצא פה ולא עולה לישראל?

"אנחנו שליחים פה בגלות, שליחות של הקב"ה, זה בלב, ואנחנו צריכים לגמור את הגלות וגם את הארץ נגמור (הכוונה שנישאר בארץ ישראל), זה לא בדקה אחת, והכל עם כל עם ישראל".

בנוסף שוחח 'בחדרי' עם רבה של ברלין הגאון רבי יצחק ארנברג

מה ההרגשה שיש אחרי כזה דבר? יש חשש פה?

"המידע על הטרור, על הפגיעה בבית הכנסת הגיעה לנו בעצם ביום הכיפורים, אנשי הביטחון באו והודיעו לנו מיד, וכל השמירה בבית הכנסת הוכפלה ושולשה, כל הרחוב נסגר, ויש אומרים שהביאו טנקים, פשוט פאניקה. אנחנו נאמר ככה מה שקרה שמה זה נורה אדומה שמביאה אותנו למחשבה קרה משהו, בצורה כזאת אגרסיבית לבוא ולנסות, והיה נס, נס ממש, צעירים שלנו מברלין שאנחנו שלחנו אותם לעזור שם לקהילה לנהל את התפילה בהאלה, סיפרו לנו שהם לקחו כסאות ושולחנות ושמו על הדלת כדי שההוא לא יוכל לפרוץ, ב"ה הוא לא הצליח היה סיעתא דשמיא גדולה מאוד. האנטישמיות קיימת, היא היתה רדומה וכל סיפור כזה בעצם מעורר נרדמים, כל סיפור כזה יכול להביא עכשיו עוד חקיינים שלומדים, ואנחנו בא נאמר הקהילה במצב לא קל, עושים חושבים מה קורה, יש עתיד כאן בחיים היהודיים או לא".

"אני בעצמי כרגע ב"ה שאני הולך ברחוב מרגיש טוב מרגיש בטוח, להיפך יש דווקא הרבה מאוד אנשים שיש להם סימפטיה ליהדות, עכשיו יצאתי מהבית ראיתי ששמו פרחים ליד הבית, יש, אבל לצערנו הרב יש הרבה שונאים, גם שונאים גרמנים, ויש עוד הרבה שזה יותר חריף ויותר דומיננטי וזה יותר מורגש ברחובות גרמניה זאת השנאה האיסלמית שמופנית כלפי יהודים, וזאת בעיה רצינית שצריכים לתת עליה את הדעת, הלכה עשיו שונא ליעקב, בכל מקום יש את השונאים ובכל מקום הקב"ה איתנו, והקב"ה מצילנו, זה ב"ה נקודת האור שלנו, היה לנו יום כיפור נהדר שכל עם ישראל מכל השכבות של הציבור היה כאן, והתפללנו לשלום הקהילה, לשלום עם ישראל ולשלום העם היהודי כולו, שיהיה שבת שלום וחג שמח ורגוע".

בחדרי חרדים