איפה הם גרים? אילוסטרציה | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

הגיל הממוצע של רוכש דירה ראשונה במגזר החרדי עומד על 27, לעומת 31 במגזר הכללי. לעומת זאת הגיל השכיח ביותר במגזר החרדי הוא 23 לעומת 31 בכללי. הנתון המעניין יותר הוא שכ-70% מכלל רוכשי הדירה הראשונה במגזר החרדי נמצאים בטווח הגילאים של 18-28 לעומת אחוז מזערי ביותר במגזר הכלל – כך עולה מבין השיטין של מחקר מקיף שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"י החוקרים איתן רגב וגבריאל גורדון, ועיקריו פורסמו ב'ביזנעס'.

המחקר גם מצביע על התפלגות קניית הדירות בתוך המגזר החרדי. המגזר החסידי דומיננטי יותר בערים אשדוד, קריית גת, ערד, עמנואל, ביתר עילית, צפת ואשקלון (לא ידוע על חצר חסידית שמקיימת התיישבות קהילתית בעיר זו, יתכן שמדובר על דירות משקיעים או טעות בפילוח). לעומת זאת המגזר הליטאי דומיננטי יותר בערים כרמיאל, מודיעין עילית, רכסים, נצרת עילית, וקריית ביאליק (שוב, ככל הנראה מדובר על משקיעים).

ואילו למגזר הספרדי החרדי יש רוב רק בכמה ערים אשר ברובן אחוז החרדים נמוך יחסית, כדוגמת הערים חולון, בת ים, רמלה, נתניה, ותל אביב יפו.

במספר גדול של יישובים אין רוב ברור לרוכשים מזרם מסוים, ותמהיל הרכישות מתחלק באופן מאוזן למדי בין הזרמים השונים. חלק ניכר מערים אלו ממוקמות בפריפריה הצפונית והדרומית, וניתן למנות בהן את אופקים, עפולה, טבריה, חדרה, דימונה ובאר שבע.

כאשר בוחנים ברמת המחוז את התפלגות רכישות החרדים בשנים האחרונות, ניתן לראות כי הזרם הליטאי הוא הדומיננטי ביותר ברכישות במחוזות ירושלים, יו"ש, חיפה ותל-אביב; ואילו הזרם החסידי הוא הדומיננטי ביותר ברכישות במחוזות צפון ודרום שם – 51 אחוז מרכישות החרדים מתבצעות על ידי החסידים. מעניין לציין כי דווקא במחוז המרכז היקר יחסית, הזרם הספרדי הוא הדומיננטי ביותר ברכישות עם כ-42 אחוז מסך רכישות החרדים.

סידור מלא, שיעבוד מלא

ומי קונה את הדירה עבור החרדי הממוצע? בכ-26% מהמגזר החרדי מתחלקת קניית הדירה בין ההורים והזוג המתחתן. אולם בכל הפרמטרים האחרים המספרים בין הציבור הספרדי והחסידי דומים מאוד, לעומת הציבור הליטאי שעדיין לא הצליח להשתחרר מההסדר של 'סידור מלא'.

כ-60 אחוזים מהדירות במגזר הליטאי יירכשו בעיקר (או רק) ע"י ההורים של אחד או שניים מבני הזוג. לעומת 20% מהציבור הספרדי ורק 17% בחסידי. פער גבוה נרשם בפרמטר נוסף, כ43% מהציבור החסידי והספרדי ירכשו את הדירה בעיקר ע"י הזוג לעומת רק 10% מהציבור הליטאי. ואילו הציבור הספרדי מוביל ברכישת דירה ללא עזרה כלל עם 16% לעומת 10% בחסידי ורק 2% בליטאי.

בהבדלים בין מחירי הדירות הממוצעים, כותבים עורכי המחקר, כי ניתן לראות שבמחוזות הגרעין החרדיים ירושלים ובני ברק, הליטאים והחסידים רוכשים דירות במחירים גבוהים יחסית ובמחוזות המרכז ויו"ש מחירי הרכישה דומים למדי. "בהקשר של המהגרים הליטאיים והחסידים למחוזות הפריפריה נראה כי מדובר באוכלוסייה ענייה במיוחד, אשר מהגרת לשם בלית ברירה כיוון שידה אינה משגת לרכוש בסביבת 'המשולש החרדי'" המשולש, הוא מושג שטבעו החוקרים במחקרם ומתייחס למשולש גיאוגרפי דמיוני שמתחו החוקרים שבין ירושלים, בני ברק ואשדוד.

עוברים דירה מרוויחים יותר

בהקשר לפוטנציאל ההכנסה לאחר ההגירה מן הערים הגדולות אל הפריפריה כותבים עורכי המחקר, כי "כאשר מחברים את ממצאי הניתוחים, ניתן להסיק כי בהיבט של פוטנציאל ההשתכרות, ההגירה החרדית צפונה בעייתית יותר מן ההגירה דרומה. כמעט בכל יעדי ההגירה הצפוניים נרשמה ירידה חדה ברמת ההכנסה של המהגרים החרדים גברים ונשים".

לעומת זאת בקרב המהגרים דרומה נרשמו תוצאות מעורבות. אצל המהגרים לאשדוד ולקריית גת נרשמה עלייה בהכנסת הגברים – וירידה בהכנסת הנשים ואילו אצל המהגרים לאופקים ולנתיבות נרשמה ירידה בהכנסות הגברים והנשים.

המעניין הוא שלמרות שינוי שלילי בממוצע בתעסוקה כתוצאה מהגירה מירושלים ובני ברק (למעט קריית גת ורחובות) וירידה ברמת ההכנסות ברוב הערים.,ישנם מקומות שבהם דווקא נרשמת עלייה בהכנסות. ההגירה לתל אביב, נתניה ופתח תקווה מעלות את ההכנסות בכ-10% יותר, ובערים ביתר, בית שמש, אשדוד וערד ההכנסות עולות בטווח של 1-6 אחוזים. הערים עם הממוצע הגבוה ביותר של הפסד הכנסות כתוצאה מהגירה הם רכסים, נתיבות וצפת עם ירידה בהכנסות של 26-28 אחוזים.

הנדידה הסלולרית

כחלק מהמחקר הוציאו העורכים את נתוני 'האיכון הסלולרי' ממשטרת ישראל שנעשה גם כאשר המכשיר סגור (כלומר בשבת). מהנתונים עולה כי מודיעין עילית וביתר עילית הן 'ערי שינה' אשר מתרוקנות במהלך שעות העבודה העיקריות בימי חול, ומתמלאות מחדש בשעות הערב עם שובם של התושבים המועסקים מחוץ לעיר.

במהלך שעות העבודה העיקריות, הן במודיעין עילית והן בביתר עילית צונח מספר האנשים הנמצאים בעיר בכ-15 אחוזים והם מביאים זאת כראייה שאכן החרדים עובדים מחוץ למקום מגוריהם (או שהם נוסעים לכוללים מחוץ ליישוב).

בבני ברק המצב הפוך לחלוטין, בשעות העבודה העיקריות יש זינוק של כ- 26 אחוזים במספר האנשים הנמצאים בעיר. לדעת החוקרים "כ-50,000 אלף איש פוקדים את בני ברק מדי יום למטרות עבודה או עסקים". (עורכי המחקר אולי לא יודעים שבני ברק היא הקניון הפתוח הגדול בעולם וחרדים מכל הארץ באים לעשות קניות בה).

בדיאגרמה שצורפה למחקר ניתן לראות שהחל מהשעה 12 בצהריים ביום שישי יש זינוק אדיר במספר היוצאים מהעיר. כ-8,000 מכשירים סלולריים עוזבים את מודיעין עילית בשעות אלו וכ-4000 אחרים מביתר עילית. כמובן שבמוצ"ש ניתן לראות את הנדידה חזרה. (רק לא ברור איך בשבת בבוקר יש תזוזה של כאלף מכשירים סלולריים מהעיר ואליה).

עוזבים את ירושלים

ובנושא אחר. על השאלה האם ירושלים מתחרדת עונה המחקר תשובה קלה: "בשנים האחרונות נרשמה האטה משמעותית בקצב גידול רכישות הדירות של החרדים בירושלים. שיעורם של החרדים בקרב הרוכשים עומד כיום על 34%. הסיבה העיקרית להאטה זו נעוצה בעובדה שצעירים חרדים רבים יוצאים אל מחוץ לירושלים כי אינם יכולים לעמוד במחירי הדיור הגבוהים. מחקרו של רגב מראה כי בשקלול היוצאים והנכנסים לעיר בגילים 18 – 35, מחוז ירושלים איבד בעשור האחרון כ- 8,500 חרדים".

גם פער המחירים גבוה וכיום יש פער של כ-250 אלף שקל בין מחיר דירה ממוצעת שרוכש חרדי, לדירה שרוכש יהודי לא חרדי – 1.737 מלש"ח לעומת 1.989 מלש"ח בהתאמה. פער זה נובע בין היתר מכך שהדירות שקונים החרדים קטנות משמעותית יותר מאלה שקונים החילונים, אף כי משפחותיהם גדולות יותר.

וצימוק אחרון לסיום. המחקר מצביע על המצב המשפחתי של יהודים בגיל 35 ומעלה, והתוצאות מחמיאות למגזר החרדי. 89 אחוזים מהגזר החרדי נשואים לעומת 72 אחוזים מקרב הלא-חרדים. אחד-עשר האחוזים הנותרים במגזר החרדי ועשרים ושבעה האחוזים מהמגזר הכללי מתפלגים כדלהלן: אלמנים 7% במגזר החרדי (לעומת 12%), גרושים – 3% (11%) ורווקים – אחוז אחד בלבד (לעומת 4% במגזר הכללי).

ביזנעס