המתנה הגדולה ביותר שקיבל אביגדור ליברמן בבחירות האחרונות, רגע אחרי הבשורה המשמחת על כך שמפלגתו שרדה את הבליץ של נתניהו, הייתה הכישלון של הימין החדש.

בין נפתלי בנט לליברמן יש לא מעט משקעים, בעיקר על רקע התחרות ביניהם על המשבצת הביטחונית בממשלות נתניהו. כחלק מהיריבות הזו התכתשו השניים על רקע מדיניות ההבלגה בדרום בתקופת כהונת ליברמן כשר הביטחון. אבל היריבות האישית איננה הסיבה לכך שליברמן שמח לשמוע על מפלת בנט ושקד. לכישלון של הימין החדש לעבור את אחוז החסימה הייתה משמעות מעשית ותועלתית ביותר בשביל ליברמן.

החישוב הפשוט שיועצי שר הביטחון לשעבר ערכו במוצאי הבחירות לימד שאם בנט לא יינצל בקולות החיילים, המניות של 'ישראל ביתנו' מזנקות בין לילה. משהתברר שהימין החדש מחוץ למשחק הקואליציוני, הפכה ישראל ביתנו לשותפה הכרחית בקואליציה. בלי חמשת האצבעות שלה, אין לקואליציה יותר מ-60 מנדטים. כלומר, אין קואליציה.

מבחינת נתניהו, הגעה להסכם עם ליברמן הפכה להיות שאלה של להיות או לחדול. זו הסיבה שראש הממשלה הנחה את אנשי הליכוד לעשות כל מאמץ לסייע לבנט למצוא ליקויים בתוצאות הבחירות. נתניהו קיווה שבנט ושקד ישתחלו לכנסת ברגע האחרון, ויהפכו את ליברמן לגלגל חמישי בקואליציה. אפשר איתו ואפשר בלעדיו.

חלומות לחוד ומציאות לחוד. כיום אנחנו לאחר יותר מחודש של מגעים, שבמהלכם ליברמן ממצה את הכוח שהעניקו לו התוצאות. הוא מפזר הצהרות תקיפות ומכריז שלא יתפשר 'אפילו על פסיק'. עד כאן הכול צפוי. פוליטיקאים לא מוותרים מרצונם על הכוח שבידם, ופוליטיקאי מנוסה כליברמן מנסה להפיק את המרב ממה שיש בידו.

----

אלא שלסיפור הזה יש צד נוסף – החרדים. את המשא ומתן מנהל ליברמן לא רק מול נתניהו, אלא גם, ובעיקר, מול ראשי ש"ס ויהדות התורה. גם הפוליטיקאים החרדים מודעים לכוח שבידיהם. כל אחת משתי המפלגות החרדיות הכרחית להשלמת הקואליציה, וגם הם מעוניינים לנצל את הכוח הזה.

למעשה, בגלל ההפסד של הימין החדש ושל 'זהות' של משה פייגלין מחד, ומנגד ההתחייבויות החוזרות ונשנות של מנהיגי השמאל שלא ישבו עם נתניהו תחת כתב אישום, קואליציית הימין המתגבשת נמצאת במצב שבו 'כולם צריכים את כולם'.

נתניהו זקוק בשביל הקואליציה שלו לכל אחת מהשותפות האפשריות, (כולן מלבד 'כולנו' של משה כחלון', בלעדיה ניתן להקים קואליציה צרה של 61 חברי כנסת). אבל גם מרחב התמרון של השותפות, הצטמצם. אם בקדנציה הקודמת יכול היה ליברמן לאיים – ולממש – שאם לא תתמלאנה דרישותיו ילך לאופוזיציה, הרי שהפעם אופציה כזו איננה על הפרק.

אם אין הסכם עם 'ישראל ביתנו' – אין קואליציה. ואם אין קואליציה, הולכים לבחירות.

המעמד המיוחד הזה העניק לליברמן, כמו גם לחרדים ולאיחוד מפלגות הימין, כוח רב. מנגד, הכוח העצום הזה הטיל עליו אחריות גדולה. אם לא יגיע לפשרה עם ראשי המפלגות החרדיות, נלך לבחירות חוזרות. אין לו את האפשרות שהייתה לו בכנסת הקודמת, ללכת לאופוזיציה ולהקשות את החיים של נתניהו. הפעם זה הכול או כלום.

ה'כלום' הזה לא מפתה בכלל. אף אחד מראשי המפלגות לא מעוניין בבחירות חוזרות. איש מהם אינו יודע מה תהיה התוצאה של בחירות כאלה מבחינתו, ולא פחות מכך, איש לא רוצה לשאת באחריות הציבורית לפיאסקו כזה. לכן האיום של ליברמן שלא יצטרף לממשלה הוא למעשה איום ריק. כולם חייבים להיות בממשלה, וכולם יודעים שיהיו בה. השאלה היא רק מי יצליח, בשבועיים שנותרו למשא ומתן, לסחוט עוד מעט הישגים.

ליברמן יודע שסוגיית הגיוס קריטית בשביל החרדים הרבה יותר משהיא חשובה בשבילו. הוא גם יודע שלמפלגות החרדיות יש קווים אדומים בנושא, אותם לא ניתן לחצות. ההצהרות המופרזות שלו מהימים האחרונים, נועדו ככל הנראה בעיקר לכיוון הליכוד. ייתכן שליברמן מנסה להגדיל את חבילת הפיצויים שיקבל ממפלגת השלטון בנושאים אחרים. בכל הקשור לחוק הגיוס, מרחב התמרון קטן הרבה יותר.

מן הסתם נתבשר בקרוב על סיכום חגיגי בסוגיית הגיוס, ולצידו גם שורת הישגים של 'ישראל ביתנו' בנושאים הנוגעים בעיקר לציבור העולים, ואולי גם לסיכומים בקשר לסמכויותיו כשר הביטחון. אפשר רק לקוות שכל זה לא ייגמר ברגע האחרון, לאחר עוד שבועיים של התנצחויות מיותרות.

בחדרי חרדים