בית המשפט העליון קיבל היום (ה') חלקית את ערעור רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ורשות שדות התעופה (רש"ת), בסוגית זכותה של רש"ת לגבות דמי שימוש ודמי שירותים על פי התעריפים הנוהגים אצלה בשדה דב. לאור קביעות פסק הדין, יהיו רשאיות רש"ת ורמ"י לבקש תיקון והגדלה של סכום התביעה שהגישו בשנת 2012 נגד ארקיע, כך שהתקופה עבורה יוכלו לתבוע תחל כבר מחודש אפריל 2010 ואילך.

השופטת ברק-ארז ביקרה את ארקיע וציינה כי התמונה שנפרסה בפניו והמסכת העובדתית שהוצגה מראה כי "חברת ארקיע לא שילמה במשך שנים רבות את המגיע ממנה בגין שימוש בנכסי הציבור. חברו לכך גורמים רבים, ובהם משא ומתן מתמשך, וכן העובדה שמלכתחילה הורתם של חלק מן התנאים שלהם זכתה ארקיע מקורם בתקופה שקדמה להפרטתה".

מושא המחלוקת בין ארקיע למדינה, הוא השימוש שעושה הראשונה במקרקעין של שדה התעופה דב הוז. רמ"י היא מנהלת המקרקעין מכוח חוק יסוד: מקרקעי ישראל, ורש"ת, היא הרשות מעניקה לשדה דב שירותים מכוח צו רשות שדות התעופה.

במוקד המחלוקת ניצב מסמך שנערך בשנת 1995 על ידי חשב הרשות, מר אוריאל רונד (מסמך רונד), ובו צוין הסכום השנתי בו תחוב ארקיע בגין דמי שימוש ונקבעו בו תנאים מתלים שונים. במסמך רונד הובהר כי אם לא יתקיימו התנאים המתלים (אשר כללו חתימות מול הנהלת רש"ת, היועמ"ש וארקיע עצמה), התשלום מצד ארקיע ייחשב "על חשבון" בלבד. ארקיע הסכימה בהמשך שנת 1995 לאמור במסמך, והחלה בהעברת התשלום השנתי על פיו - סך של 890,000 שקל צמוד למדד דצמבר 1994. אולם, אף לא אחד מהתנאים המתלים לא התקיים, אך הצדדים המשיכו להתנהל משך שנים על פי הסכום שנקבע במסמך רונד.

בשנת 2008 הגישה המדינה את התביעה נושא ערעור, לאחר שמכתב לארקיע ובו דרישה להסדרת דמי השימוש בהם חבה ארקיע, לצד הודעה על ביטול זכות השימוש בנכסי המדינה שבשדה, אם לא ייחתם הסכם הרשאה בתוך שלושים יום.

לפי ביהמ"ש העליון, ה"טריגר" למכתב הביטול היה סירובה של ארקיע לאפשר למודד מטעם הרשות להיכנס לשטחים שבהחזקתה בשדה כדי למדוד אותם.

בשנת 2016, קבע השופט אליהו בכר מביהמ"ש המחוזי, כי חברת ארקיע תשלם למדינה דמי שימוש בגובה כ-3 מיליון שקל בעבור השימוש בחלק מהקרקע בשדה התעופה שדה דב בתל-אביב - וזאת על אף שדרישת המדינה, שהגישה את התביעה כנגד החברה, הייתה לתשלום גבוה הרבה יותר של כ-52 מיליון שקל.

היום כאמור החליטו שופטי העליון פה אחד ובפסק דין שאינו משתמע לשני פנים, כי, לצורך הסעד ההצהרתי כי יש לקבל את הערעור של המדינה, במובן זה שרש"ת זכאית לגבות מארקיע דמי שימוש ודמי שירותים על פי התעריפים הנהוגים אצלה לגבי שדה דב.

השופט יצחק עמית שכתב את פסק הדין העיקרי אמר, כי בנקודה זו, של גביית דמי שימוש ראויים מארקיע עבור השימוש שהיא עושה בזה הוא מקבל את טענת רש"ת, הסוברת כי "אין משמעות לסמכות למתן הרשאה אם אין בצדה היכולת להתנות את ההרשאה ובין היתר לגבות דמי הרשאה, שימוש ושירותים".

ולכן הוא קבע, כי "התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, מאיינת הלכה למעשה את יכולתה של רש"ת לגבות תשלומים מזכייניות אחרות בשדה דב ובשדה עובדה מכוח הסכמי ההרשאה והתנאים הכספיים הנלווים להם".

כעת כאמור, תורחב התקופה, כאשר לאור פסק דין זה, רשאיות רש"ת ורמ"י לבקש תיקון והגדלה של סכום התביעה החדשה, כך שהתקופה תחל מיום 1.4.2010 ואילך.

וזאת, בשונה מהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין המחוזי, שקבע כי לסוף שנת 2011 חבה ארקיע בתשלומים לפי האמור במסמך רונד; ומיום 1.1.2012 ועד לפינוי שדה דב בפועל, תחוב ארקיע בדמי שימוש ראויים.

השופטת דפנה ברק ארז חתמה את פסק הדין ב"לחזור ולהביע צער על כך שהשימוש במקרקעי הציבור אינו זוכה במקרים רבים לכבוד ולזהירות שלהם הוא ראוי".

רשות שדות התעופה מסרו בתגובה: "אנו נלמד את החלטת ביהמ"ש".

גלובס