פרשת אחרי מות תשפ"ד, שאריות מפסח

בפרשת השבוע אנו מוצאים גורלות, הכהן הגדול עשה גורל על שני השעירים. גם ארץ ישראל נחלקה לשבטים בגורל (במדבר כו/נה). יהושע בן נון גילה על ידי גורל מיהו המועל בחרם (יהושע פרק ז'). להבדיל אלף הבדלות, גם המן הרשע הפיל פור-הוא הגורל, להחליט באיזה חודש מתאים לבצע את זממו הרע (אסתר ג/ז). ישנן מקומות שהגורל מתבקש, איש אינו יודע להחליט, אין עדיפות לדבר אחד על פני האחר, ברירת המחדל היא גורל, אבל ישנם מקומות שלכאורה נכון להחליט בצורה מושכלת, ולקבל החלטה על פי שיקלול כל הנתונים שסביב, כגון חלוקת הארץ, מה פתאום שיטילו את ההחלטה על גורל עיוור?

התשובה היא שגורל אינו מאורע מקרי, אין בעולם מקרה, הכל נתון לפיקוח של ההשגחה העליונה (לב אברהם). לא תמיד אנו זכאים לקבל הדרכה צמודה, על כן לא מומלץ לפעול על פי גורל, אך ישנם סיפורים מדהימים על צדיקים שעשו 'גורל הגר"א', וקיבלו תשובה מאליפה. הנה דוגמא: יהודי זקן ובעל צורה נכבדה ישב ליד החלון ברכבת הנוסעת מטורקיה לסוריה, לפני מאה שנים, הביט בנוף ההררי והתרגש עד דמעות. הגיעו לרכס הרים נוסף, ושוב אחזה ביהודי התרגשות מרובה. כאשר זלגו עיניו דמעות גם ברכס השלישי וברביעי, זה כבר הפך להיות תמוה לגמרי. ישב מולו יהודי סקרן, והתפלא בלבו: "מה לזקן זה להתרגש מההרים"? כשזה קרה בפעם החמישית, לא יכול היה להתאפק, פנה אל הזקן במילות סליחה על ההתערבות, ושאל: "האם כבודו לא ראה הרים מימיו"? השיב הזקן: "אני בא מרוסיה, במקום בו גרתי היו הרים יותר גבוהים ויותר מרשימים".

ההתרגשות שלי היא בגלל משהו אחר לגמרי. אחר שילדי התחתנו ועזבו את עיר מולדתם, וגם אשתי נפטרה, לא היה לי מה לעשות בארצי. אחי שגר באמריקה הבטיח לי עבודה עם פרנסה בסיסית שניתן לחיות בה, ובימי רעב כאלה זו הצעה מפתה. מאידך תמיד חלמתי שאת שארית חיי אעשה בארץ ישראל, ושמעתי שבירושלים ישנה תשתית שהבלתי מפונקים יצליחו לשרד בה. התלבטתי מאד, ובהנחיית הרב בעיר שלי, עשיתי את 'גורל הגר"א', ויצא לי הפסוק: "אל מקום זה יסדת להם" (תהילים קד/ח). הבנתי שזה רומז לי לעלות לירושלים, שהיא המקום שאותו יסד ה' עבור בני ישראל. חילקתי לילדי את מעט המיטלטלין שלי, ואני שם את פעמי ירושלימה. אבל כל הזמן ניקר ספק בליבי, שמא לא פירשתי נכון את הגורל, אולי הפתרון שהחלטתי אינו אלא אשליה. ואני עושה עכשיו צעד גורלי, שאולי יהיה כושל. כשהרכבת החלה לטפס על ההרים ולגלוש אל הבקעות, נזכרתי לפתע בחלקו הראשון של הפסוק: "יעלו הרים ירדו בקעות, אל מקום זה יסדת להם", וזה הסיר כל ספק מלבי, הרב שהראה לי את חציו השני של הפסוק, לא נסע מימיו לארץ ישראל, ולא ידע שעולים הרים ויורדים בקעות. אני רואה זאת עכשיו בעיניים שלי, על כן אני כל-כך שמח, כל הר נוסף קובע עוד מסמר איתן ברמז הברור שזכיתי לקבל מספר התנ"ך.

למרבית הפלא, גם ליין יש גורל, דבר שאינו קורה בתוצרת אחרת. רק לרעה זה קורה, אם יש לפתע תקלה במכונה, או הפסקת חשמל, יכולה הרבה תוצרת להישחת. כך גם ביין יכולה להיות תסיסה בלתי נשלטת, או פגם אחר שחדר לחבית, אבל אני מדבר על הפתעות לטובה, לא יתכן שבמפעל למסמרים או חיתולים, יגלו לפתע בפס היצור תוצרת מזהב, בכל מפעל ותוצרת, יוצא פחות או יותר מה שמכניסים, הפתעות לטובה הן בכמות הפסולת שנפסלת, אבל להפתעות של היין אין פרופורציה. 

בדרך כלל כשהיקב מתכונן לייצר סדרה איכותית, ההכנות הן בהתאם, מיון קפדני, והשגחה הדוקה בכל השלבים, אבל קורה לא פעם ולא פעמיים שבמחלקה הבינונית. מגלה היינן הפתעה, יין שאמור היה להיות עממי, מצליח להפיק סימפוניה של טעמים וניחוחות ממש מהחזית, כמובן שבודקים שוב, ואז מעבירים אותו לטיפול מיוחד, החלפת שם, בקבוקים יותר איכותיים, והמחיר בהתאם. זו 'הגרלה' להרוויח יין יקר מענבים פשוטים. לפני כשלושים שנה, שהיינן לא היה חלק בלתי נפרד מנוף היקב, יקב ירושלמי אחד, הוציא יין לבן יבש פשוט, במחיר עממי לחלוטין, רק כשהבקבוקים כבר היו על המדפים בחנויות, הבינו ביקב שהם עשו טעות, והיין יותר משובח פי עשר ממחירו. כמובן שהיין שנותר להם עבר מיתוג, והם גם הצליחו להחזיר הרבה בקבוקים ממדפי החנויות, כמובן בלי לספר מדוע, ובלי לפרסם את ההפתעה, שהרי אז היו הכל מזדרזים לקנות יין משובח במחיר זול. האמת היא שכזו תופעה כבר מופיעה בתלמוד, לרב הונא התקלקלו ארבע מאות קנקני יין, ובעקבות החלטה חיובית חשובה, השתפר היין ולא רק שהקלקול נסוג, אלא היין הפך להיות משובח ויקר (ברכות ה/ב).

כיום כמעט שלא יתכן שיין משובח 'יברח' בלי לשים לב, כי היינן נמצא כל הזמן ביקב, והוא עם יד על הדופק בכל השלבים. גם מה שמפתיע לטובה, וגם מה שמפתיע לרעה, שניהם מקבלים טיפול בהתאם. וזה קורה לעיתים קרובות, יין זה לא קולה, שם מכניסים תמציות ותמיד תצא אותה תוצרת, ביין מכניסים ענבים, שהיו חצי שנה בכרם, חשופים לגשם, שמש, רוחות, אבק, ממילא אין שנה שהבציר שלה יהיה תואם לגמרי למה שהיה בשנה שעברה, ואת ההבדל חייבים לראות אחר כך ביין. אז הנה גורלו של היקב ופרנסתו תלויה באופן ישיר בסייעתא דשמיא, בלי שום הסתרה.

נדמה לי שהשבוע לא כדאי להציע שום יין, כי ודאי נשארו לכם כמה חצאי בקבוקים מפסח, בימים חמים לא יחזיק היין הרבה זמן. כדאי לגמור הכל, ולא להשאיר לאיזושהי שמחה משפחתית, בעוד שבועות אחדים. את הזולים ודאי לא להשאיר, ואת היקרים חבל לקלקל בהמתנה עד ההזדמנות הזו.

לחיים, שבת שלום וקיץ בריא