ערב החג האחרון, שביעי של פסח, הים נפתח, המצרים טובעים, ואני מקבלת טלפון משמח מבחורה שאני מכירה זמן רב.

"התקשרתי להגיד חג שמח", היא אומרת, "ועוד משהו".

היה בטון שלה, חיוך.

רחב כזה.  

אני, מנחשת מה, אבל בשקט מחכה.

"אני מתארסת", היא אומרת בחנק של גרון.

אני מתרגשת איתה.

בשבילה, להגיד את צמד המילים, האלה, "אני מתארסת", זו בהחלט קריעת ים סוף. כי עד היום רק בחורות אחרות מהסמינר שלה, היא סיימה ללמוד בו כבר לפני שבע עשרה שנים, אמרו את שתי המילים האלה יחד. עד היום הן לא היו צמד מילים לשימושה שלה.

רק אחרות היו מתחתנות, לא היא.

ה "אני מתארסת" שלה, לא היה רק ביטוי של שמחת מציאת חתן, סוף סוף. "אני מתארסת", בשבילה, אני יודעת כי דיברנו על זה שתינו, בשנים האחרונות, מספיק שעות, "אני מתארסת", בשבילה, זה לספר סיפור רגשי שלם, זה להגיד, "החלטתי", או יותר נכון, "הצלחתי להגיע להחלטה, הוא בא, אבל גם משהו בי השתנה".

"אני מתארסת", זה להגיד "תודה ה', הנה קריעת הסוף שלי", זה להגיד, "תמו להן קבוצת שנים מפרכת, שעברתי עם עצמי בהן, מספיק התפתחות וקושי, קנאה ותסכול".

כתוב, הרי, ש"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". אבל למה? העובדה הזו תמיד סקרנה אותי. למה? כי קשה למצוא? כי חיים משותפים הם אתגר? למה כ' הדימוי פה בין קריעת הים ובין הזיווג.

מצאתי, לפני שנים, איזו נקודת דמיון בין ים סוף לשידוך, ובאה בי נחת:

שניהם, גם הזיווג וגם ים סוף, נבראו הרי, עם תנאי. ים סוף נברא בתנאי שיום יבוא, ויפתח, הזיווגים של כולנו, נבדקו, טרם ירידתם לעולם, יחד עם הנשמות שלנו - תנאי הבודק האם הן מוכנות לעמוד בתנאי החיים המשותפים.

לרגל הזמן המיוחד הזה, ולכבודה של הבחורה, הנה רשימת שאלות נפלאות, שאלות שיכולות להעמיק כל פגישת שידוך, וכל זמן משותף למי שהתחתן כבר מזמן.

שלחה לי אותן חברה, שלחתי אותן לכלה

ולעוד חברות שנשואות כבר שנים רבות. כמה חשוב להיות או לפחות לרצות קשר אמיתי וקרוב בתוך המשפחה.

שאלות שעושות שיח נפלא:

-לו היית יכול לארח כל אדם בעולם, לארוחת ערב, במי היית בוחר?

-לפני שאת/ה מבצע/ת שיחת טלפון, את/ה עושה חזרות על מה שאת/ה עומד/ת להגיד?

למה?

-מהו יום נפלא בעיניך?

-מתי שרת לעצמך לאחרונה?

ולאדם אחר?

-על מה בחייך את/ה אסיר/ת תודה?

-לו יכולת לשנות דבר אחד בדרך שבה גידלו אותך, מה היית משנה?

-ספרו את סיפור חייכם, בפירוט הרב ביותר, בארבע דקות בלבד, מה שנכנס.

-לו יכולת להתעורר מחר, עם תכונה או יכולת חדשה, במה היית בוחר/ת?

-האם יש משהו שאת/ה חולמ/ת לעשות כבר זמן רב?

למה לא עשית אותו?

-מה הוא ההישג הגדול ביותר של חייך?

-מה את/ה הכי מעריכה בחברות?

-מה הזיכרון היקר ביותר שלך?

-מה הזיכרון האיום ביותר שלך?

-כמה קרובה וחמה המשפחה שלך?

-האם אתה מרגיש שהילדות שלך הייתה מאושרת יותר משל רוב האנשים?

-איך את/ה מרגיש/ה לגבי הקשר שלך עם אמא שלך? (אני יודעת, אני יודעת, שאלות לא פשוטות, גם אם אתם לא עונים ואפילו לא שואלים, תחשבו לפחות, בעצמכם בפנים)

-השלימו את המשפט: "הלוואי והיה לי עם מי לחלוק...."

-ספרו על רגע מביך שחוויתם.

-מתי בכית בפעם האחרונה לפני מישהו אחר?

 ולבדך?

-על מה אי אפשר לצחוק לדעתך?

-נגיד שקורה משהו לבית שלך, שריפה חס וחלילה, הוי כמה זה היה רלוונטי בשבעה באוקטובר, נגיד שיש לך רק משהו אחד להציל מהבית שלך, אחרי שהצלת את יקיריך, ויש לך זמן להוציא עוד פריט אחד. במה תבחר/י? ולמה?

כשעברתי על השאלות עם הכלה עליה סיפרתי כאן למעלה בתחילה, והגענו לשאלה הזו, האחרונה,

"סידור", היא ענתה. "אם היתה לי אפשרות להציל עוד פריט אחד אחרי יקיריי, הייתי מצילה את הסידור שלי".

שומע? חתן? אתה שומע?

מברכת אתכם, שידוך נפלא שכמוכם, שתדעו לשאול אחד את השני כל חייכם, שאלות של לב, ותלמדו עם השנים גם לענות, מאותו מקום בדיוק.

להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>>

תגובות, הערות והארות ניתן לשלוח למייל: efrati41@gmail.com

בחדרי חרדים